מערכת הבחירות לרבנות, הנמצאת בעיצומה מושכת דיון ציבורי נרחב, כותרות בעיתונים ומייצגת גם מאבקים פוליטיים בין תפיסות שונות. למרבה הצער, התחושה היא שהדברים הרחיקו לכת הרבה מעבר לייעוד המקורי של התפקיד.
תחילה, יש להבין שאין דבר שרב יכול לעשות אך יהודי "פשוט" לא יכול לעשות, וזאת לעומת הנצרות הקתולית למשל ששם אי-אפשר לבצע את הסקרמנטים בלי כומר.
שלושת האבות לא היו רבנים, משה "רבנו" היה רב אך ורק במובן של מורה ומנהיג, והעביר את הביצועים ה"דתיים" לאחיו, אהרון הכהן. ובכלל, מוסד הכהונה נוסד בעקבות חטא העגל, ולא לכתחילה (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק ל"ב) – כמו כל פולחן הקורבנות. גם הנביאים לא היו רבנים. הלל ושמאי לא התהדרו בתואר "רב". לו האמנתי במיתוס של "ירידת הדורות" (רעיון שהרמב"ם לא הכיר ובהחלט לא היה מסכים אתו), הייתי אומר שמוסד הרבנות כפי שהוא נראה היום בארץ מוכיח שהדורות אומנם מתמעטים.
אם כך, מהו רב ראשי לישראל? זו המצאה של הממשל המנדטורי הבריטי. למזלנו, האדם הראשון שנבחר לתפקיד היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, זצ"ל. לביש מזלנו, לא כל אלו שבאו בעקבותיו היו דומים לו (בלשון המעטה).
ומה זה רב? הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, ז"ל, בחיבורו "איש ההלכה" (ירושלים, תשל"ו, עמ' 139-140) מבאר את הסוגיה (בסוגריים מרובעים, הערות הח"מ): "הוא עומד בתוך העולם הממשי, כשרגליו תקועות בקרקע המציאות [לעומת ה"גדולים" של היום שיודעים על המציאות רק מה שיועציהם מספרים להם – מ.ק.), והוא מסתכל ורואה, מקשיב ושומע, ומוחה בפומבי נגד עושק דל (ולא עומד בראש מוסד שעושק את הדל ומתאכזר לעגונות – מ.ק.), גזל עניים ושועת יתום. אין העשירים נחשבים בעיניו מאומה (אפילו אם הם מזמינים אותו לחתונות פאר של ילדיהם ומטיסים אותו במחלקה ראשונה – מ.ק.), והוא אבי יתומים ודיין אלמנות (ועגונות).
דודו של הרב סולוביצ'יק, הרב מאיר ברלין [1880-1949, הוא בנו של הרב נפתלי צבי יהודי ברלין (ה"נצי"ב מוולווז'ין) – והוא האיש שאוניברסיטת בר-אילן נקראת על שמו. הוא סיפר לרב סולוביצ'יק כי פעם שאל את רב חיים [סולוביצ'יק] מבריסק, מה היא תעודת הרב. ענה ר' חיים ואמר: 'לתבוע עלבונם של גלמודים ועזובים; להגן על
כבוד עניים ולהציל עשוק מיד עושקו. ' לא ההוראה, ולא ההנהגה הפוליטית, אלא התגשמות אידיאלי הצדק מהווה עמוד האש של הרב ומורה בישראל."
זן אחר מחלק לא מבוטל של מי שמתמודדים על משרת הרב הראשי היום.
את השורות הללו אני כותב בכאב, כמי שאביו היה רב ונצר למשפחת רבנים ידועים.
