תחילת המו"מ עובר לוושינגטון לדרוש וללחוץ - שזה יבוצע מהר ומיידית, היא שגיאה פוליטית שיכולה להפוך לשגיאה היסטורית. ארה"ב מאד מעוניינת להראות הישג במזרח התיכון, במיוחד עם סיום קדנציה של אובמה אבל הקדנציה שלנו כמדינה רק מתחילה.
אסור לשכוח את ההתלהבות ההיסטורית הציבורית שניסו ליצור עם חתימה על "
הסכם אוסלו" שהביא על ישראל פיגועים, מתאבדים וסכסוך מתמשך ומעמיק שהולך ומרחיק אפשרות להסדר מדיני, וחלום רחוק על שלום באיזור.
לפי הערכתי, שלום אמיתי, או כפי שקרוי שלום אמת באזור בין ישראל לפלשתינים ושכנינו, למרות ההסכם עם מצרים וירדן, לא יהיה בדורות הקרובים. קחו למשל את עיקרי החלטות וועידת הפת"ח בבית לחם לפני שנה, כדוגמה ומבחן (לא להכרה במדינה יהודית, המשך מאבק מזוין, ירושלים כולה כבירת פלשתין ואי וויתור על זכות השיבה).
הדוגמה שלי, אם תרצו, היא המאבק בין אנגליה לאירלנד הנמשך זה כ-400 שנה, עם עליות וירידות, הסכמים שנחתמו והופרו והסכמים שכמעט הושגו ועדיין אין שלום אמיתי. ואם ניקח בחשבון שהפערים המדיניים, חברתיים, דתיים, בין האנגלים לאירים קטנים יותר, מאשר בינינו לפלשתינים והשכנים - הדבר לא מנבא טובות.
לאובמה יש אינטרס חשוב וחיוני, להזיז את העגלה המזרח תיכונית קדימה - כחלק מאסטרטגיה עולמית רחבה ליישום סכסוכים בהדברות, כמו עם אירן, צפון קוריאה, אפגניסטן, עירק. אבל המציאות מוכיחה שהוא נאלץ לשלוח עוד ועוד חיילים אמריקנים לאפגניסטן ועירק, כדי לשמר את המציאות העכשווית המסובכת.
כבר אמרתי בעבר - לאובמה וממשלתו כוונות טובות במזרח התיכון, אבל הבנתם את המטריה, המנטאליות של הצדדים, מטרותיהם ושאיפותיהם, לוקה בחסר ובטעויות אנוש בסיסיות.
על-רקע זה, עמידתו והצהרותיו של ביבי, בכנסת ובכנסים בארץ ובחו"ל, כי הוא מוכן להסדר ולוויתורים אבל לא בתחום הביטחוני ולא בתחומים שיסכנו את ביטחון ישראל ותושביה - ראויים לשבח ולתמיכה מכל שדרות העם.
תוכנית "מפת הדרכים" מבית היוצר של ארה"ב, הייתה הטובה והיצירתית ביותר עד כה - בתחום הזה, אבל במציאות הסבוכה והסוערת של האזור - כמעט לא נשאר ממנה זכר. תוכנית זו - אושרה למעשה ע"י ממשלת ישראל, לפני ממשלת נתניהו-ליברמן - ולמרבה הפלא הם מוכנים לקבל אותה, כניסיון להגיע להסדר בר-קיימא או לפחות לטווח ארוך.
אך דא-עקא, התנאים המוקדמים בתוכנית להתקדמות כמו: פירוק ארגוני המחבלים וביטולם, אסוף הנשק הלא חוקי (פרט לשוטרים וכוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית), הפסקת ההסתה נגד ישראל וכו', לא מקובלים ולא יכולים להיות מיושמים ע"י אבו-מאזן - כמו קודמו עראפת.
אם נוסיף לכך את השתלטות החמאס על עזה והקמת מדינה אלטרנטיבית ליהודה ושומרון, לרבות עומק השנאה וההבדלים בין עזה לרמאללה, נראה שהתוכניות להסדר - הולכות ומתרחקות לדורות הבאים.
גם תוכניות ביניים כושלות, כמו "הסכם אוסלו" אבי אבות הטומאה של הסכסוך ישראלי פלשתיני, "תוכנית ג'נבה" של יוסי ביילין או הניסיון הנואש של "המפקד הלאומי" - בראשות האלוף עמי אילון, רק הוכיחו שהסדר עם אבו-מאזן או יורשיו, לא יהיה בדור הזה. עראפת לא רצה הסכם, אבו-מאזן סירב להצעה חלומית של אולמרט וגם עכשיו יסרב לביבי ולקרי.
ההצהרה של הנשיא אובמה שתוך שנתיים יהיה הסדר באיזור, נראית בשלב זה, בלתי מציאותית, שאפתנית מדי, ובעיקר תמימה. מתוך ההצהרה הזו ברור, שממשל אובמה לא מבין את המזרח התיכון, את המנטאליות, בעיות החברתיות, דתיות, של הצדדים בסכסוך, וכפי שכשלו קודמיו, גם הוא יכשל. לא יעזרו הלחצים ולא האיומים, הבעיה סבוכה מדי, בכדי לפתור אותה ע"י לחצים דיפלומטיים או כלכליים או ערעור יחסינו עם ארה"ב.
ההיענות לארה"ב וקיום הדיונים - הם תשובה אסטרטגית ויח"צנית טובה ומועילה לישראל. אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לבטחון המדינה ושלום תושביה.
ההצהרה, שכל הסכם שיושג, יובא למשאל עם - חיובית.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון - הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה. אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג תוכנית מדינית חד-צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
התוכנית שלי היא איפוא - ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד-צדדית וברורה. בתוכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים: - גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67. (אפשרות של חילופי שטחים)
- גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
- מדינה פלשתינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
- אזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
- הפלשתינים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
- ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
- "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י נציגי כל הדתות בפיקוח בינלאומי. במידה רבה תהיה זו נוסחת מדינת הוותיקן ברומא. כלומר: הר הבית שייך לישראל, אך מנוהל ע"י נציגות בינלאומית
- ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
- ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
- ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האזור ושני העמים.
הצגת תוכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו. או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התוכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תוכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות. יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלשתינים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלשתינים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פת'ח בבית לחם. ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתוכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
לתוכנית חד-צדדית יש יתרונות להערכתי, הצגת תוכנית, גם אם היא חד-צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
כשיש לך תוכנית - אתה יכול לנפנף בה כלפי העולם, כלפי כל המתריסים נגדך, כלפי כל מתנגדים שטוענים שאין לך פתרון מדיני.
הערות והרהורים בענייני ביטחון והסכמים: - בסוריה מלחמת אזרחים אכזרית.
- חלק גדול ממפלגת המורדים, הם איסלמיסטים קיצוניים, וקבוצות המשתייכות לאלקאידה.
- המשטר בסוריה לא יחזור להיות כפי שהיה בתקופת האבא של אסד.
- איפה כל המומחים והפרשנים - שטענו בלהט שהיה צריך להגיע להסכם עם סוריה על רמת-הגולן, כלומר: להחזיר את כולה תמורת הסכם שלום.
- מה היה שווה ההסכם כיום, יש ללמוד מכך לקח לעתיד.
- ביטחון ישראל - רק בידי עם ישראל בעזרת צה"ל.
- ביבי רוצה משאל עם - גם אבו-מאזן.
- מה לגבי חמאס עזה, האם גם הוא ישתתף במשאל.
- משאל עם - בנושא עקרוני ומהותי שהשלכותיו לעתידו של העם והמדינה לדורות הבאים, כולל יחסינו עם שכנינו באיזור, הוא חיוני והכרחי.
- זה תהיה שגיאה פוליטית, להשאיר החלטה גורלית למדינה בידי קומץ פוליטיקאים נלהבים.
