ישראל מכריזה: הטרור לגיטימי

שחרור הרוצחים אותו עומדת לאשר הממשלה, אינו עוד ניצחון לטרור. הוא מהווה הכרזה ישראלית ברורה וחד-משמעית: טרור פחות גרוע מפשע רגיל, רצח בידי מחבלים פחות חמור מאשר רצח אחר, אפשר לגלות הבנה למניעיהם של מחבלים רוצחים. כל הרוצחים שברשימה, וכך כמובן כל יתר האסירים שישוחררו, נשפטו ונדונו כחוק בידי בתי משפט מוסמכים. שחרורם כ"מחווה" (כמו תמיד: חד-צדדית לחלוטין ומיותרת לחלוטין) אומר, שהרשות המבצעת שמה ללעג ולקלס את החלטותיה של הרשות השופטת. שחרורם אומר, שיש שיקולים שמעל החוק ויש מי ששם את עצמו מעל החוק. שחרורם אומר, שהממשלה מחליטה מתי היא פועלת בניגוד למוסר ובסתירה לצדק. נכון, השחרור יהיה חוקי. נשיא המדינה יחתום על חנינות (ממש לא מפתיע כאשר זוכרים שמדובר בשמעון פרס) לאחר המלצת שרת המשפטים (ממש לא מפתיע כאשר זוכרים שמדובר בציפי לבני) ולאור החלטת ראש הממשלה (ממש לא מפתיע כאשר זוכרים שמדובר בבנימין נתניהו). בג"ץ, היודע להתערב בהחלטות ממשלה כאשר מדובר במאחזים בלתי-חוקיים של מתנחלים, יכריע כרגיל שזה עניין מדיני שאינו מעניינו - למרות שלמעשה מדובר ברמיסה ברגל גסה של ההליך המשפטי. שמישהו יסביר לי במה שונים ג'ומעה אדם ומחמוד חרביש, ששרפו למוות את אפרים, נתנאל ורפאל וייס הפעוטים, מאלי פימשטיין שרצח את בתו בת השנתיים, הודיה קדם. אבל בהיגיון המעוות של ממשלת ישראל, אדם וחרביש ייצאו לחופשי ופימשטיין ימשיך לרצות את עונשו. שמישהו יסביר לי במה שונה עבד אל-ג'ואד שמאסנה, שרצח את הנערים ליאור טובול ורונן קרמני, מצבי גור - רוצחו של הילד אורון ירדן. בעצם יש הבדל: שמאסנה הוסיף גם את רצח נהג המונית רפי דורון והחייל יהושע פרידברג. אבל בהיגיון המעוות של ממשלת ישראל, שמאסנה ייצא לחופשי וגור ימשיך לרצות את עונשו. תאמרו: זה היה לפני הרבה שנים. טוב, אז שמישהו יסביר לי במה שונה כרים יוסף פדל יונס מצבי גור. הראשון רצח את החייל אברהם ברומברג בשנת 1981 - שנה לאחר שגור רצח את אורון. כלומר: גור יושב בכלא יותר זמן. אבל בהיגיון המעוות של ממשלת ישראל, יונס ישוחרר וגור ימשיך לרצות את עונשו. ההבדל היחיד בין הרוצחים הללו הוא, שחלקם נהנים מגיבוי של ישות מדינית הדורשת לשחרר אותם. ישות מדינית הדורשת לשחרר רוצחים כתנאי למו"מ על שלום. ישות מדינית שהפרה ומפרה ותפר את ההסכמים עליהם היא חתומה. ישות מדינית שעמדה לשחרר מן הכלא שבתחומה את רוצחיו של השר רחבעם זאבי. ישות מדינית שמערכת המשפט שלה מענישה "משתפי פעולה" ומשחררת מחבלים. ישות מדינית שבתי הכלא שלה זכו מזמן לכינוי "דלת מסתובבת". לכל זה נותנת כעת ממשלת ישראל את הסכמתה. לא בשתיקה, אלא בהכרזה; לא במחדל, אלא במעשה; לא בעקיפין, אלא במישרין. תרצחו אזרחים ישראלים, תעמדו למשפט צודק והוגן שכמותו לא תראו באף אחת ממדינות ערב, תקבלו סניגור שלא תקבלו ביהודה ושומרון ושלא תשמעו עליו בעזה, תתגאו במעשיהם, תידונו למאסר עולם או לכמה מאסרי עולם - ואז פשוט תחכו שיגיע תורכם ברשימת הלחצים והדרישות. בינתיים, אגב, תרכשו תואר אקדמי בכל נושא שתבחרו, וגם תעשו פרופסורה בטרור ובהסתה מבין כותלי הכלא. והכל - באדיבותה של ממשלת ישראל ועל חשבונו של משלם המיסים הישראלי, שישלם בדם ובדמים. זה כבר לא סדר-עדיפויות מעוות; זה כבר לא אובדן המצפן והמצפון; זה כבר לא העדרו של היגיון מינימלי; זה כבר לא שיגעון. זוהי הפיכה של בית המשפט לבית בושת. לכך מתאימים דבריו הידועים של וינסטון צ'רצ'יל: "מה את אנחנו כבר יודעים; עכשיו נשאר רק לקבוע את המחיר". מתברר, שהמחיר של ממשלת ישראל ממש איננו גבוה.