שתי הנחות יסוד חייבות ללוות את השיחות בין ישראל לפלשתינים - ראשונה: אם קיים פתרון ריאלי לסיום הסכסוך הרי שהוא הקמת מדינה פלשתינית בשטחים. נכון שזהו לא פתרון חדש אלא הוא מלווה אותנו מאז 67' ועד היום. כל הפתרונות האחרים נראים קלושים. וכאן יש להוסיף את הנחת היסוד השנייה: יכולתם של שני הצדדים להגיע לפתרון מוסכם אפסית, משום שגם בישראל וגם בקרב הפלשתינים ישנם גורמים רבים, חזקים למדי, שיכשילו כל הגעה לפתרון שתי המדינות.
בנימין נתניהו ומשאל העם בהתבסס על שתי הנחות אלה והכירנו היטב את הטיעונים לגבי הפלשתינים, ננסה לנתח עניינית את המצב בישראל.
לא תהיה זו הפרזה רבתי אם נקבע שמחנה הימין בישראל, הרדיקלי, איננו מוכן לשום פשרה. מובילי המאבק נגד כל הסכם שיש בו חלוקת שטח נמצאים בליכוד, בישראל ביתנו, בבית היהודי וכדומה. בבחירות האחרונות מובילי הימנים הרדיקליים זכו להצלחה רבתי. בליכוד הקו המוביל הוא של הקיצוניים. הבית היהודי בראשות בנט הודיעה כבר במהלך הבחירות שאין כל כוונה מצידה לסייע בהקמת מדינה פלשתינית, גם אם כל הבעיות הקשות תיפתרנה. זו התפישה האידיאולוגית של חברי הבית היהודי ובמרכזה ארץ ישראל השלמה. מי שאמונתו הדתית מעלה על נס את שטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, אין סיכוי שיתפשר, תהיינה ההצעות אשר תהיינה. גם בתוך הליכוד פנימה לנתניהו אין תמיכה במהלך של פשרה טריטוריאלית. הציר יעלון-כ"ץ-אלקין-דנון-חוטובלי-רגב הוא הציר שסביבו מתנהל כיום הליכוד. לא בכדי נתניהו החליט ברגע האחרון לבטל את הופעתו בפני באי ועידת הליכוד.
ההערכות לגבי נכונותו של נתניהו להגיע להסדר אמיתי נעות בין כן לבין לאו מוחלט. לעניות דעתי, אין מישהו שבאמת יודע בוודאות מה נתניהו מתכנן ומה מידת מוכנותו להגיע לפשרה. זהו נעלם גדול. לעת עתה, כדי להוריד מן הלחץ עליו נתניהו מעלה, שוב ושוב, את נושא משאל העם. זהו תרגיל פשוט ביחסי ציבור ויש להבין את הרציונל מאחוריו: משאל עם מתקיים לאחר שהצדדים הסכימו על תוכנית ומתווה. נניח שנתניהו מגיע לשלב זה, הרי שלפי החוק הקיים, הוא איננו חייב להביא את ההסכם לאישור הכנסת. גם אם יעשה זאת, בקונסטלציה הפוליטית של היום, יש להניח שלנתניהו יהיה רוב בכנסת אך בתוך המחנה שלו הוא ייוותר במיעוט. מה יקרה אז? סביר להניח שבמהלכים פוליטיים לא מתוחכמים במיוחד, ניתן יהיה להפילו, הן כראש הליכוד והן כראש
ממשלה. נתניהו יודע זאת היטב.
מאידך-גיסא, אם באמת מביאים את ההסכם למשאל עם ורוב העם מצביע נגד, זה מעמיד את נתניהו בפני מצב של חוסר אמון בו, והמשמעות היא התפטרותו מראשות הממשלה וסיום הקריירה הפוליטית שלו. רק בתנאי שרוב העם מצביע עמו יוכל נתניהו להמשיך כראש ממשלה. היות שמה יצביע העם בלתי אפשרי לנחש, סביר להניח שנתניהו לא יסתכן באובדן מושכות השלטון.
גורל דומה לראש הממשלה לעת עתה, מחנה המתנגדים כבר הוציא צווי 8 לחבריו הרבים כדי להתחיל במלחמת חורמה בתהליך המדיני שעדיין אפילו לא החל. מחנה זה חושש מעצם פתיחת השיחות והוא דוחה, על הסף, כל פתרון שיש בו חלוקה. סגן שר החוץ,
זאב אלקין, פרסם הודעה "דרמטית" לפיה נתניהו מוכן לוותר על 86% מן השטחים. מהו מקור הידע של סגן שר החוץ איני יודע. מה שניתן בנקל לנחש הוא שלאלקין מטרה ברורה: להעמיד את כל מחנה הימין ואת כל התומכים בסירוב למו"מ עם הפלשתינים במצב הכן. משלחת של ראשי המתנחלים נמצאת בארה"ב ומנסה לעשות נפשות לתוכנית של סיכול המו"מ. חברי המשלחת נפגשים עם חברי קונגרס התומכים ממילא בעמדת המתנחלים כדי שהם ישפיעו על הממשל.
במאמר מוסגר, יש לתהות האם הח"כית המיליטנטית מאוד,
איילת שקד, יו"ר סייעת הבית היהודי, מסכימה להתערבות גורמים מדיניים בנעשה בישראל בנושא המו"מ עם הפלשתינים שעה שהיא מבקשת לקדם את הצעת החוק שלה להגבלת פעילותן ומימונן של עמותות מהשמאל? האם אין כאן גזירה-שווה של ניסיון לערב גורמים מדיניים? שאלה רטורית בלבד.
אם המו"מ ייפתח כפי שהודיעו הצדדים, יש לצפות למחאה רבתי, להפגנות, למהלכים פוליטיים שנועדו לסכל כל סיכוי, וכמובן מסע דה-לגיטימציה של ראש הממשלה. גורלו של נתניהו לא יהיה שונה מגורל ראשי הממשלה האחרים שהעזו לנהל מו"מ, דוגמת ברק, שרון ואולמרט. אם רוצים ייעוץ טוב מה עושים ב"מצבי חרום" כשקיימת סכנה למו"מ עם הפלשתינים שאמור להוביל לפשרה והקמת מדינה פלשתינית, מאוד ראוי לשאול את הפוליטיקאי ביבי נתניהו. עצתו לא תסולא בפז.
