כשהרצל ביקש להפכנו לעם ככל העמים, עם שובנו לציון ועם הקמת מדינת היהודים, הוא כנראה לא חשב שאחד ההיבטים הגורליים ביותר יחשפו, לטוב ולרע, שאנחנו ממש לא. איזה עם נורמלי מבקש לוותר על חבלי מולדת?
הוויכוח על – כן או לא משאל עם – חושף למעשה כשל ערכי, חינוכי, בן עשרות שנים הנובע מטפטוף מידע חלקי ומסולף המבוסס על אג'נדות פוליטיות אנטי ציוניות בסיוע של חלק מאמצעי התקשורת מתוך גישה תבוסתנית של הזדהות הזויה עם האויב.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם שמי ששולט יותר ויותר בהתנהלותה של מדינת ישראל זו הפוליטיקה ובמידה רבה הטיותיה של התקשורת ולא האידיאולוגיה הטהורה והאחת שמהווה את הבסיס לציונות. לכן קיימת דילמה האם יש מקום למשאל עם?
עצם רעיון המשאל, וזאת עוד לפני שנכתבה השאלה על ניסוחו המדויק, נותן לגיטימציה למסירת חבלי ארץ ודווקא אלו שמהווים את לב ליבה של ציון, אותם אזורים שבזכותם אנו הציונים, נקראים ציונים, אותם אזורים בארץ ישראל ששורשים עבים ועמוקים בני אלפי שנים קושרים את עם ישראל לארצו.
חברון, שילה, שכם וירושלים השלמה הן הלב, ולא תל אביב והרצליה, בלעדיהן הקשר לארצנו רופף וצידוקו מופחת. יחד עם זאת – ראוי להזכיר שאין לנו ארץ אחרת, זהו ביתנו הלאומי היחיד. אם אותם יהודים שמקדמים בברכה תפיסות גלובליות ופלורליסטיות מבקשים לחיות על-פי ערכיהם החדשים – יואילו בטובם לעשות זאת בארצות הגולה – הרי להם זה לא משנה (עד שהגויים יזכירו להם שהם יהודים). לנו, היהודים הנאמנים ליהדותם ולציונות, השאירו את חלקת אלוהים הקטנטנה והיחידה שמהווה בית ואל תנסו למסור ממנה חלקים לזר ולאויב.
התפיסה שניתן לוותר על ליבה של ציון מבוססת על ראייה עכשווית בלבד ועל התבססות על נרטיבים שקריים של גורמים עוינים כאילו היה הייתה כאן פעם מדינה פלשתינית ואנחנו כבשנו אותה. לא חייבים להיות פרו-ישראלים כדי לדעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אך עצוב כל כך שיש קבוצות לא מבוטלות של יהודים שהם לא רק לא פרו-ישראלים אלא רואים תמונה מעוותת של המציאות וההיסטוריה האובייקטיביות ונוטים לתמוך בצד הערבי.
עד כאן – האידיאולוגיה. אולם בעולם הפוליטי הכל מאוד הפכפך, מפלגת השלטון – הליכוד ביתנו – לכאורה מפלגה ימנית שעל-פי שורשיה (הליכוד) נשענת על תפיסת עולמו של ז'בוטינסקי – "כולה שלי" – מובילה במקביל קו של אפשרות להקמת מדינה פלשתינית בתוך הגדה המערבית של ארץ ישראל, לפחות על-פי מנהיגיה.
אי לכך, לא ניתן לסמוך על הפוליטיקה שתהווה שופר נאמן לאידיאולוגיה הנצחית, ומאחר שכך ומאחר שהיא זו ששולטת, אפשר להבין את הרעיון של משאל העם שאמור לעשות סדר ולחזור לסוגייה האידיאולוגית כפשוטה.
אולם, לאור הכשל הערכי והחינוכי המלווה אותנו כעם נבחר ומתוסבך שלצערנו לא מסוגל להמשיך את דרך מייסדי מדינתו בראש מורם ובגב זקוף ולהזכיר לכולם בגאון שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לא בטוח שגם משאל עם ישמש תעודת ביטוח לציונות ולהשארת ארץ ישראל כולה בשליטתנו (זאת מבלי להזכיר שלא באמת מדובר במשאל עם אלא במשאל אזרחי המדינה).
אכן, הרצל היקר, אנחנו לא עם ככל העמים ואולי הפרדוקס הזה הוא חלק ממבחן מציאות או חלק מאי-השקט המתוסבך שמלווה וימשיך ללוות עם שהוא עם נבחר שבכל פעם מחדש צריך לעמוד במבחנים קשים, לחוות סבל רדיפות וגם מאבקים פנימיים חריפים.
