במדינות רבות בעולם לא נהוג לערוך משאלי עם בציבור הרחב על מדיניות הממשלה ורבים נתלים בכך כאשר הם באים לפסול מראש את קיומו. השוללים אומרים במדינה דמוקרטית הריבון הוא הפרלמנט(כנסת) ואין צורך להכניס עוד גוף שאינו מוגדר, בהליכי קבלת ההחלטות ,אלא פעם בתקופה כאשר הוא בוחר את נציגיו לריבון.
אולם אותם גורמים מתנגדים התנגדות נמרצת (לדוגמה) להעלאת אחוז החסימה בבחירות כי אז לא יישמע קולם של המיעוטים.
לכאורה דבר והיפוכו אם קולם של המיעוטים צריך להשמע כי אז ברור שמשאל עם הפונה לכל אחד ואחד שהוא בעל זכות בחירה אין טוב ממנו.ואם לא אז מדוע העלאת אחוז החסימה פסול הוא.
טוענים הטוענים כי יון העתיקה ערש הדמוקרטיה קיבלה החלטות ברוב עם בכיכר השוק כאשר כולם הוזמנו להצביע.
מספר עובדות - מדינות דמוקרטיות מאוד המקפידות על הדמוקרטיה מפני כל פגיעה כגון אנגליה בה הבחירות לפרלמנט הן אישיות. קיימה משאל עם בנושא הכניסה לגוש היורו וביטול הפאונד. והעם החליט בשלילה למרות שאנגליה הייתה שותפה מלאה בהכנת גוש היורו.
- גם במדינות האחרות השותפות לגוש היורו נערכו משאלי עם בדבר ההצטרפות ושם התוצאות היו חיוביות.
- ידוע הפיאסקו שנעשה בהסכם אוסלו כאשר על חודו של קול (מיצובושי ) של חכ גולדפרב אושר ההסכם שרבים רואים בו אסון, האם זה תקין?
- דה גול ערך משאל עם בנוגע ליציאה מאלזיר.הסכם מדיני משמעותי ביותר.
- חוק משאל עם קיים בישראל לגבי החזרת רמת הגולן וירושלים. יתר על כאשר מנחם בגין החליט על סיפוח הגולן הוא הבטיח שבבוא היום ואם יהיו דיונים על החזרת הגולן החוק לא יפריע.
סיכום לאור הדברים שנאמרו לעיל ברור כי אין הלכה פסוקה בדבר קיומו או אי קיומו של משאל עם לעת הגיענו להסכם מדיני כזה או אחר.
חוזקו של משאל העם הוא בכך שכל העם מקבל את הזכות להשתתף בו . חולשתו בכך שהוא מכניס גורם נוסף בהליך קבלת ההחלטות שאינו מופיע בחוק המגדיר את הסמכויות של כל גוף וגוף. הוא מונע קבלת החלטה גורלית על חודו של קול בכנסת, אם כי יתכן וייקבע על חודו של קול במשאל אולם המשאל הוא המדגם הגדול ביותר האפשרי.
בשיח הציבורי כל עוד אין הסכם כל אחד נתלה בנושאים הקרובים לליבו ולא מסתכל על המערכת כולה. בעוד שכאשר מביאים הסכם כולל כי אז הרבה יותר קשה לתקוף אותו כי הוא אמור לתת תשובות לכל בעיות הליבה המועלות על-ידי מי מהצדדים.
יש המצדדים בשני שלבים במשאל עם ראשית כל על עצם יצירת הגורם החדש ולאחר מזאת על ההסכם עצמו. או קודם כל על עיקרון שתי המדינות או מדינה דו לאומית ורק אחר כך על ההסכם עצמו. זהו דבר פסול מעיקרו מאחר שזה מגביל את מקבלי ההחלטות והנושאים והנותנים על אופי ההסכם, על היצירתיותנותן מסגרת מחייבת מחדוכר נרחב לפרשנויות מאידך ועוד.
ולכן כפי שנהג לאמר האלוף יוחנן גור כל זמן שמדברים לא יורים, בואו נכנס למשא-ומתן ולאחר מזאת נכריע במשאל עם.