עלה בדעתי שהשחרור התמוה של 100 אסירים טרוריסטים עם דם על הידיים, מבלי כל תנאי, לא קשור כלל לשיחות השלום, אלא למשהו יותר חשוב - לתקציב המדינה העומד על הפרק השבוע. אחרי הכל, 100 אסירים כבדים כאלה, עולים לתקציב המדינה כ-5 מיליון שקלים בשנה. אולי זהו דיל השייך לחוק-ההסדרים. וחוץ מזה, זה משחרר לנו בוכטה של חדרים בבתי הכלא שכל-כך חסרים לנו ובכלל, נשאל מי צריך לשמור על טרוריסטים זקנים שאפילו לברוח אינם יכולים.
מישהו ציין בפניי שייתכן שנתניהו הידוע כמקיאבליסט, משחרר בכוונה קבוצה-קשה אשר תדרוש את חלקה בשלטון, הן ברשות והן בחמאס ותגרום שם לבלגנים לא פשוטים (רעיון לא רע אם הוא באמת של ביבי), אבל נשארת השאלה הכי פשוטה והכי הגיונית: מדוע אדם מנוסה כנתניהו, לא היה יכול לומר נשחרר לפי התקדמות השיחות או הצלחתם. אם האמריקנים לא היו מסכימים לכך, מדוע לא יבקש בתמורה את שחרור
פולארד?
מכירת סוף העונה בזיל הזול.