"אין חכם כבעל ניסיון"

אכן, אין חכם כבעל ניסיון. אך אנו כבר שבעים מרוב ניסיונות נפל. הקמנו מדינה, הפרחנו את השממה ובנינו התישבות ותעשיה ומוסדות לימוד לתפארת, נלחמנו במלחמות ישראל וניצחנו כי הצדק אתנו, הקרבנו קורבנות דם צעיר, בכינו והשתדלנו להמשיך הלאה. ואז, כשהיינו בתנופה נפלאה, המיטו עלינו את "הסכם אוסלו" ובלמו באחת את כל מה שחלמנו ונלחמנו בעדו. הזעזוע שהיכה בנו בעקבות "מזרח תיכון חדש", הוציא את המוני העם לרחובות ולכיכרות ברצותו להביע את מחאתו על הטירוף הזה. המושכים מאחורי הקלעים בחוטי אוסלו, הצליחו בתחבולות ובעורמה לטמטם את מתנגדי ה"שלום אך=שווא", ואחרי רצח רבין העזו ברוב חוצפתם ורשעותם לטפול את האשם כ"הסתה לרצח" על כל המחנה הלאומי התמים שהשתתק מרוב תדהמה. איך עיוותו את המחאות הדמוקרטיות כ"הסתה"?! עד תשעה באב תשס"ה, עוד ניסיתי ככל יכולתי להבין את היתרונות שמדינת ישראל עשויה לקבל מתהליך העיוועים הזה. ואז הגיע חורבן גוש קטיף בניצוחו של הגנרל "הלאומי" - ושמט את כל הקלפים. לא די בכך, ושוב חוזרים ומזמרים באוזנינו את אותו מזמור שנשמע עוד יותר כקקפוניה בלתי נסבלת ועוד בקרשצ'נדו מחודש. ת ה ל י ך ה ש ל ו ם ... אוי תהליך השלום הזה הוא שיחסל אותנו לאט לאט אבל בטוח. ההוכחה לכך - שוב ושוב ממשלת ישראל משלמת מחיר דמים ומאשרת אותו בישיבת ממשלה מיוחדת, למען יתרצו אבן מאזן ושולחיו להתיישב ליד שולחן השלום. ואם יתרצה, הרי כבר כל כך ברור שישוב ויציג תנאים חדשים וממשלת ישראל תשוב ותקיים ישיבת ממשלה ותצביע שוב כנגד ההגיון, אבל... בתירוץ: "כי אין ברירה, זאת הצבעה בעד הרע או הרע יותר" - ציטטה מהכרזה ברדיו אחרי ההצבעה מפי אחד החכמים היותר מתוקשרים. אחרי אמירה כזאת אני נאלמת דום. פשוט נגמרו לי המלים וגם המחשבות. העיקר שיש מרוצים מהפארסה השערורייתית הזאת: אובמה, אינדיק, קרי, אשטון, ציפי וביחד אתם מר"צ, העבודה ונציגי אש"פ בכנסת ישראל. אם לפני 20 שנה היה קם נביא ומאיים עלינו במציאות של קיץ 2013 - היינו דורשים לאשפזו מיד במחלקה המתאימה. היום, לא נותר לנו אלא לשמוע שוב ושוב את הקשקושים המאיימים בנוסח: "החלטות קשות", "תהליך קשה" ,"נהיה מדינה מבודדת בעולם", ובתרגום חופשי לפלבאים: קץ מדינת ישראל. דוד בן-גוריון אמר בשעתו: "מי שאינו מאמין בניסים - אינו ראציונליסט". מי יתן והנס המיוחל יציל אותנו מעצמנו. הראציונליסטים והחולמים באספמיה כאחד.