שמה של פרשת השבוע שלנו, פרשת "ראה", נגזר מהרעיון הראשון שבה, לפיו לפתחו של האדם נמצאים כל העת ברכה וקללה, והאדם מצווה לבחור בטוב ולמאוס ברע. זהו רעיון הבחירה החופשית המהווה את עיקר האמונה, וזו למעשה גם כל התורה כולה.
המינוח "עיקרי אמונה" משמש בטרמינולוגיה היהודית כהגדרה ליסודות מחשבתיים העוסקים במה שאנחנו יודעים על הקב"ה. הרמב"ם, לדוגמה, ניסח 13 עיקרי אמונה, שניתן להכלילם תחת שלוש כותרות (שרבים מהראשונים הסכימו להן): עיקרי האמונה העוסקים במציאותו של הבורא, עיקרי אמונה העוסקים בתורה מן השמיים שניתנה בידי משה רבינו ועיקרי אמונה העוסקים בתורת הגמול הצפון לעושים את רצון ה' ודבקים בו בחייהם.
"רשות לכל אדם נתונה" ברם, כפי שפתחנו, הרמב"ם עצמו קובע כי ישנו עיקר אמונה אחד, היסודי מכולם, העוסק דווקא באדם. בעיצומן של הלכות תשובה כותב הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע, וכיוון שכן הוא - פן ישלח ידו".
ממשיך הרמב"ם: "ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים'. וכתיב: 'ראה אנכי נותן לפניכם היום'. כלומר: שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר 'מי יתן והיה לבבם זה להם', כלומר: שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם".
הבחירה החופשית של האדם היא עמוד התורה והמצווה. לאדם יש בחירה חופשית מלאה ואין הקב"ה כופה אותו לעשות דבר מן הדברים. לא זו בלבד, אלא שכל עיקרון השכר והעונש מבוסס על כך. חז"ל לימדו אותנו, כי "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", לאמור: אכן אין האדם יכול לבחור באיזו סביבה להיוולד ומה יהיו תכונותיו וקורותיו. ברם, יש בידו לבחור בחירה חופשית טובה כיצד להגיב למציאות הנתונה, ומהו הסיפור שהוא יספר לעצמו מול העולם שהקב"ה הציב אותו מולו.
שינוי על-ידי "סגולות" כמה עצוב שדווקא העולם המודרני, המדע המתפתח ותפיסות עולם שונות, דוחקים את עיקרון הבחירה החופשית. יותר מדי אנשים נותנים למיסטיקה, לנומרולוגיה, לאסטרולוגיה ולשאר דברים מסוג זה לנהל את חייהם. יש הקובעים מיהו בן הזוג המתאים להם לאור תאריכי הלידה; יש הנעזרים בגימטריות מגוחכות או ב"חוכמת הפרצוף".
יש המבקשים לשנות את גורלם במעשי סגולות שונים, שאינם תובעים שינוי אמיתי ובחירה בטוב. כך מעשים מאגיים המתעטרים בטעות בתואר "קבלה מעשית" הופכים לחזות התורה כולה. בשנים האחרונות חדרה אופנה זו גם לתחומים כלכליים ולעולם העסקים, כשמקובלים ומיסטיקנים למיניהם הפכו להיות "יועצים" וחורצי גורלות ביחס לעסקות וחוזים.
יש להבהיר: מדובר פה לא רק בהתנערות מהבחירה החופשית, אלא בחוסר נכונות לקחת אחריות באופן כללי על החיים. אדם שכל צעד שלו נסמך על "חיזוקים חיצוניים" בדמותה של מאגיה "יהודית", הוא אדם שרגיל להאשים את העולם כולו במה שמתחולל בחייו. זהו אדם שאיננו מוכן ואיננו מסוגל לקחת אחריות לדמות ולצלם אלוקים שבו.
פרשת השבוע שלנו היא הזדמנות מצוינת להשיב עטרה ליושנה, ולהעמיד את עיקר האמונה העצום, שכל התורה כולה תלויה בו. אין האדם אדון למאורעות הבאים עליו, אולם הוא אדון לנשמתו, לרוחו ולנפשו, והוא בעל יכולת לדעת טוב ורע. הוא מסוגל וצריך לבחור בברכה ולברוח מהקללה. בשעה שאנו מאמצים תפיסת עולם אמונית זו, ולא הבלים מההבלים האחרים, אנו צועדים בדרכו של ריבונו של עולם, ובעיקר האמונה הגדול שכל התורה כולה מבוסס עליה.
