פתאום החלטתי במחצית ההריון (שבוע 25+5 אבל מי סופר...), שעליי לתעד את מה שעובר עליי, כי הרי יש בי איזה שבר פולני כלשהו בתוכי - ולכן עליי לשתף את כולם בטרדות היומיומיות שלי, כי למה שאסבול לבד?!
אז בואו נעשה תקציר של מה שהיה לנו עד עכשיו (שלא תפספסו שום חלק חשוב בהריון שלי ושלכם) - החלק הראשון היה הלהיכנס להריון, עכשיו - אני לא רוצה שקטינים לא יוכלו לקרוא את היומן הזה, כי הרי גם להם מגיע לסבול, לכן לא אכתוב על התהליך במלואו, אלא רק שהתפללנו רבות לאלוהי החסידות שימצא חסידה חצי לבנה וחצי מוקה (כמו ג'ניפר לופז, כן?) ושתכניס לי לבטן עובר חמדמד (כן, עובר ולא חסידה, יהיה לי מאוד קשה להסביר לאימא שלי ולחמותי למה יש לי בעל כנף בבטן). בעצם במקרה שלנו, עוברית חמדמדית! ולא, אני לא קופצת עכשיו נושא, כי על זה באמת רציתי לדבר אתכם, על מין! העובר. מין העובר...
עוד לפני שגילינו שאנחנו בהריון (בעצם עוד לפני שהתחתנו) ידעתי שיהיו לי רק בנים, כי בן אישי החמוד מגיע ממשפחה זכרית ענפה - והייתי בטוחה שהוא ידביק גם אותי, אבל לא - הוא החליט על בת (הרי זה הגבר שבוחר את המין, אנו הנשים נולדנו לשרת אותם, לנקות אחריהם ולגהץ להם את התחתונים), וזה מאוד הפתיע את כולנו, במיוחד את אימא שלי (שעל-פי כל הבדיקות שלה היה אמור לצאת בן (היא לא מדענית ולא עוסקת ברפואה, היא למדה הילינג וזה מספיק מדעי בשביל לקבוע עובדות בשטח) ואת אימא שלו ("את בטוחה שזאת בת?") אבל כבר התרגלנו לעובדת היותה בת (הרופא אפילו הראה לבן אישי על-ידי תקריב מאוד תקריבי שזאת בת - ובן אישי מאוד התחרט שהוא נאלץ לראות את זה, והתחזקה עמדתו לגבי השארתה בבית עד גיל 30, בלי לראות אור יום ושום זכר כלשהו. אנחנו עדיין מסתכלים אבל בכל אולטרסאונד שאין שם איזה בולבולון קטן שהתחבא (נו, אולי הוא ממש קטנצ'יק - בכל זאת, יהודי...).
ולמה בכלל החלטתי פתאום לכתוב את היומן? כי שושנה (זה השם שלה בתקופת ההריון, בסדר?) הפריעה לי לישון והתחלתי לדאוג לה, אז אכלתי שוקולד שתרגיש טוב (זה היא אוהבת שוקולד, לא אני...) ושוקולד זה מעורר, אז אני לא נרדמת, וכבר הצקתי לבן אישי - והוא עדיין נוחר, אז אני מציקה לכם, כי למה שאני אסבול לבד?!
לילה טוב וחלומות פז.
