עבורי אין ספק כי הרמטכ"ל
גבי אשכנזי הוא גיבור האומה. יש לו המון קבלות. וכשנגיע לשלב של ענישה יש להתחשב בעברו המפואר ולסלוח לו, לא להחמיר אתו.
למה אני כ"כ בטוח שאשכנזי ייצא אשם? הרי הפרשה רק בתחילתה - ולא בכדי כל הפרשנים בימים אלה מסתייגים בלי סוף במילה "לכאורה". אני לא רואה צורך בשימוש במילה כי כבר לפני שלוש שנים ראיתי איך הרמטכ"ל הנערץ פעם אחרי פעם עובר אותה העברה - מפר אימונים כלפי דרג המדיני.
בעיני זאת אחת העברות החמורות ביותר. רוסיה הגדולה עדיין משלמת מחיר כבד על עברה דומה של הגנרלים שלה לפני כ-100 שנים. בפברואר 1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בעיר הבירה של האימפריה הענקית התחילו מהומות. הצאר ניקולאי ה-2 באותם הימים היה במטה המלחמה הקדמי שלו ("סטאבקה") בעיר מוגיליוב לשם הגיע ברכבת הפרסונאלית שלו. כשדווחו לו על המהומות בסנט-פטרסבורג הוא הורה למשטרה להשיב סדר. זה לקח קצת זמן כי לא רצו לפעול באכזריות יתרה נגד העם.
הפרלמנט הרוסי של אז ("הדומה") שמזמן חתר תחת שלטונו של הצאר, "תפס טרמפ" וקיבל החלטה לדרוש מניקולאי ה-2 להתפטר. ניקולאי החליט לחזור לבירה כדי לטפל בעניינים. בעוד הרכבת נוסעת מזרחה לסנט-פטרסבורג מפקדי 5 המחוזות הצבאיות (מפקדי הפרונטים), הגנראלים בדרגות הגבוהות ביותר בצבא הרוסי שקיבלו עותק מהחלטתה של הדומה, שלחו בתורם מברקים לרכבת של הצאר עם קריאה זהה: תתפטר - ותעשה טוב לעם ולמדינה. היום הכול מסכימים שזה היה מעשה פוטש לשמו. ניקולאי שהיה נחוש בדעתו לשבור את ההתנגדות של היריבים הפוליטיים, הבין שהצבא - נגדו, הסכים להיפגש עם משלחת של הפרלמנט ותחת לחצם של חברי הדומה הבטוחים שהם מספיק מנוסים כדי להוביל את האימפריה - חתם על המניפסט (מכתב ההתפטרות).
זה היה סופה של המדינה שהייתה אז על דרך המלך לדמוקרטיה אמיתית. תוך חצי שנה את השלטון תפסו הבולשביקים המונעים ברעיונות מטורפים שלהם והקרבנות הראשונים של השיטה החדשה היו אותם חמשת הגנרלים ששלחו מברקים לצאר תוך סברה שבלעדיו החיים יהיו יותר טובים. ואחריהם נפלו קורבן לאקספרימנטים של הבולשביקים מיליוני אזרחי רוסיה הגדולה.
במדינה קטנה התוצאות של התערבות של הגנרלים לעניינים פוליטיים עלולים להיות עוד יותר קטלניות - עד כדי היעלמות המדינה, הרס מוחלט, אסון לאומי יותר גדול מזה שפקד את רוסיה.
אז למה אני קורא לסלחנות כלפי אשכנזי אשר חשוד בניסיון לעשות פוטש? כי אני יודע שעיקר האשמה נופלת לא עליו - הוא היה בובה במשחק של הכוחות יותר חזקים ממנו וכל חטאו בכך שהוא לא הבחין במנגנון שהצליח להפעיל אותו בדרך מתוחכמת, לא גילה חוכמה, הסכים לשחק במשחק המסוכן - גם לו וגם למדינתנו. אם גם אתם רוצים להבין לאיזה משחק מסוכן נגרר הרמטכ"ל גבי אשכנזי, תצטרכו להוציא מהארכיונים גיליונות של העיתונים החשובים מלפני -4-3 שנים, הקלטות של הכתבים והפרשנים הכול יודעים של ערוצי טלוויזיה ורדיו.
אתם תזכרו מה הייתה האווירה באותם הימים תרום התפוצצות פרשת הרפז (הלא היא פרשת אשכנזי). העיתונאים המכובדים ביותר פתחו בתחרות ביניהם מי יצליח להכפיש יותר, להקניט, להשפיל את שר הביטחון אחוד ברק - וחילקו שבחים לרמטכ"ל אשכנזי. אשכנזי מצטייר מדפי העיתונים, מכותרות השמנות, מפרשנויות ודיווחים - כמבוגר אחראי היחיד נגד הצמד החובבנים נתניהו-ברק.
אם מישהו זר היום ידפדף בעיתונים של אז וישמע את ההקלטות של הפרשנים הוא יקבל רושם שבראש המדינה עומדת חבורה של לוזרים שהגיעה לשלטון בגלל טעות או בזכות איזה קומבינה - ורק הרמטכ"ל עדיין שומר על המדינה.
באווירה כזאת קשה לרמטכ"ל לשמור על שפיות, לא להסתחרר משיכרון כוח. הם הצליחו לשכנעו כי הוא - הוא מציל העם. והוא הרשה לעצמו לפתוח חזית נגד משרד הביטחון, להפעיל את הפקודים שלו נגד אנשי שר הביטחון.
הרמטכ"ל אשם אם פעם אחד השמיע ליד פקודיו משפט ביקורתי על החלטת הדרג המדיני. כל ההסתייגויות שלו הוא חייב לפרוס לפני הממונים - ולהצדיע כאשר קיבל פקודה ולבצע במרץ - גם אם היא לא מוצאת חן בעיניו.
לא משנה עם איזה מחנה נמנה אתה, הקורא - היום ימרוד מישהו "מטעמנו", אנשי השלום וידרוש לצאת מיד מכל השטחים - ואנחנו נמחא לו כפיים. מחר ימרוד הגנרל אחר וידרוש להפציץ ולהיכנס עם טנקים. כל החלטה היא לגיטימית כאשר נעשית ע"י נבחרי העם ולא ע"י הגנרלים שלא יודעים לבחון בגורמים שמושחים בחוטים מאחורי הקלעים.
הגנרל שמפקפק בזכותו של השר הממונה לכפות עליו את מרותו - מורד לא נגד השר אלא נגד העם שבחר בממשלה.
אומרים לי המומחים שאשכנזי שיקם את הצבא, שהוא גילה גאונות של מצביא דגול במבצע האחרונה בעזה - אני מאמין, אני מוריד כובע, נותן לו כל הכבוד הראוי ומצביע בשתי ידיים על צורך לגמול לו על תרומתו. אבל בפרשת הרפז הוא פישל בגדל, טעה - בכך שאפשר לאנשי התקשורת מסוימים להפעיל אותו לצורך משחקים פוליטיים מלוחלחים שלהם.
"מפעילי" הרמטכ"ל כרגע שותקים, מטפלים בפרשה בכפפות המשי, מחכים לרגע שיידרשו לעזור לו - הרי מבינים שהוא נפל חלל במלחמת הקודש שלהם נגד
בנימין נתניהו השנוא. אבל אני הייתי משיב אותם לספסל הנאשמים ליד הרמטכ"ל לשעבר - את כל מעצבי דעת הקהל האלה שאף פעם לא יהיו "לשעבר" - כי אין להם אחריות והם לא משלמים על הטעויות שלהם ועבירות מסוג זה שמבצעים חדשות לבקרים.
לאשכנזי לא הצליח הפוטש מסיבה פשוטה (כאן כבר מתחילה הפרשנות שלי): יריבו
אהוד ברק בעצמו היה בעבר רמטכ"ל וידע לתת פייט, להשיב מלחמה - ומפחידה אותי המחשבה: מה היה קורה לו במקומו בתפקיד שר הביטחון היה מישהו אחר - ללא עבר צבאי מפואר לא פחות מעברו של הרמטכ"ל המורד.
אני לא מסמפט את ברק באופן אישי. אבל הסימפטיה שלי, החיבה שלי היחידה חייבת להיות לא כלפי אישים אלא כלפי שלטון החוק - ושלטון החוק במקרה שלנו פרושו: הדרג המקצועי, לרבות - הצבאי - מצדיע לנבחר העם ומבצע את פקודותיו ולא מנסה להפריע לו.
אם מנכ"ל, רמטכ"ל, כל פקיד אחר - הגיע למסקנה שהדרג המדיני טועה - יש לו (מומחה המהולל שיהיה) - דרך אחת לפעול: אתה פושט מדים, מתפטר מתפקידך, כונס מסיבת עיתונאים, מתריע על הסכנה, הולך להצטנן בביתך שנתיים-שלום (כדרישת החוק) וחוזר לחיים הציבוריים בכובע חדשה: המתמודד לפקיד שר הביטחון עם דוקטרינת המלחמה אחרת או לתפקיד ראש הממשלה עם תפיסת העולם שונה. והעם יחליט למי למסור מושכות השלטון ל-4 השנים הבאות. ושום אינטריגות, שום שביתות איטלקיות, ברוגזים וחבלות חשאיות, כשאתה עדיין בתפקיד הפקיד.
לכן גבי אשכנזי עם כל הכבוד לזכויותיו וסגולותיו חייב לתת דין - למען יראו וייראו.
ומנושא לנושא באותו נושא.
הנה עוד כמה "מקצוענים גאוניים" שהופעלו ע"י גורמים אינטרסנטיים תחת מסווה של "האזרח המודאג" וכרגע עושים קולות של שטיח.
חמשת "שומרי הסף" יצאו במתקפה פרועה נגד הממשלה הנבחרת בסרט שהוקרן בכול העולם ומסר היה: חייבים בכל מחיר לנסות ולהידבר עם הפלשתינים כדי להגיע להסדר - אחרת המדינה מתקרבת לאסון. האמנו להם - הרי היו בתפקידי מפתח, יודעים דבר ושתיים שמוסתר מעינינו - אנשי הישוב.
למה בימים הקריטיים האלה כאשר הממשלה התחילה בשיחות עם אבו מזן, ומתנגדי הממשלה (ושוחרי השלום לכאורה) מנהלים בעזרת המשפחות השכולות קמפיין לא הוגן נגד שחרור טרוריסטים שאמור להניע את התהליך המדיני - למה לא שמעים את קולם של חמשת הראשי השב"כ והמוסד לשעבר שתומכים בהחלטתה של הממשלה לשלם את המחיר הכבד כדי לנסות ולסיים את הסכסוך? איפה הם - הגנרלים של החזית החשית לשעבר (תרתי משמע - הגנרלים לשעבר וחשאית לשעבר שחדלה להיות כזאת אחרי שהם פתחו את פיהם בסרט ההוא).
התפקיד היחיד שהם מילאו בהצלחה רבה: לשמש מריונטות במשחקים של אלה שמטרתם היחידה לא טובת העם, לא שלום - אלה לתקוף את הממשלה שלא רצויה להם.
איפה הגיבורים הפטפטנים שלנו? היום הם חייבים להשיב לשאלות של מתנגדי שחרור הטרוריסטים. אם בראש מעיינם הייתה טובת המדינה, השגת שלום עם שכנינו. ולא רצון לעקוץ את מי שהם לא מסמפטים לו.
