מחאת האוהלים העלתה על סדר היום הציבורי את שאלת דיור בר השגה. אלא שהדורשים בני מעמד הביניים רוצים דיור בר השגה בתל אביב או למצער במרכז הארץ.
השנים האחרונות הוכיחו כי הדבר בלתי אפשרי ממספר סיבות, האחת כי ההשקעה בבורסה אינה אטרקטיבית ולכן הופנו המשאבים הכספיים לבתים ,דירות ונכסי דלא ניידי אחרים. השניה מנהל מקרקעי ישראל שהוא המנהל של 90 אחוז מקרקעות המדינה מעלה את מחירן בצורה מלאכותית. השלישית המדינה יצאה זה מכבר ממתן פתרונות דיור למרות שחוק הדיור הציבורי מחייב אותה לעשות כן.
יוקר המחייה אינו מאפשר לזוגות צעירים בתחילת דרכם לרכוש דירה למרות ההוזלה בריבית על המשכנתאות. הקבלנים אינם ממשים את המלאי שברשותם ברצותם להרויח רוח בלתי סביר. לכן דרושה מדיניות חדשה עם חזון שיביא לפיזור האוכלוסיה מחד ולהורדת המחירים מאידך.
ראשית כל יש לנו דוגמה חיה של אוכלוסיית המתנחלים שבכח האידאולוגיה מחד ותמריצים כספיים מאידך יצרו יש מאין בשטחי יהודה ושומרון. המודל הזה צריך להדריך אותנו כמו עמוד האש שהלך לפני המחנה. מחד העלאת מחיר הדירה במרכז על-מנת למנוע בקוש מסיבי במרכז. מאידך הורדת מחירים מסיבית תוך שווק קרקעות אגרסיבי בישובי הפריפריה.
קביעת מחיר גג לדירה בישובי הפריפריה הקמת ישובים חדשים בנגב ובגליל תוך מתן דיור בר השגה, חינוך ברמה גבוהה ואמצעי תחבורה שיאפשרו הגעה למרכזי התעסוקה בצורה נוחה ומהירה.
טיפוח גרעיני נחל עירוניים שיהוו את הבסיס לכל ישוב כזה. חיזוק הישובים הקיימים על-ידי מתנדבים לשרות לאומי. בעבר היו תנועות הנוער שולחות בחופשות את חבריהן לסקל אבנים בעין גדי על-מנת להכשיר קרקע לחקלאות, לקטיף פירות בחולתא ועוד.אלה היו שיאים של התרוממות רוח עבור הנוער הצעיר.(ידע אישי)
מעבר בסיסיי צה"ל לנגב יכול להוות אבן שואבת לפיזור האוכלוסיה במידה והמוסדות יתנו את עזרתם לכך ובראש וראשונה הקרן הקיימת לישראל שנותרה ללא תעסוקה אבל בעלת אמצעים רבים ושטחי קרקע עצומים.
לסיכום צריך מנהיג עם תעוזה וחזון שיחזיר את ההתיישבות כערך עליון במדינה לקדמת הבמה ויתן סיוע מסיבי לכך. על-ידי כך נשיג מספר מטרות האחת פיזור האוכלוסיה, השניה בלימת ההשתלטות של מיעוטים על קרקע הלאום, השלישית פתרון לבעיית העורף לעת מלחמה והקטנת הסיכוי לפגיעה מסיבית בעורף.