"עמיש"

המאמר נכתב במסגרת סדרת המאמרים המתפרסמים באתר בנושא מחקרו של ד"ר מילשטיין על האיש יצחק רבין, ובתגובה ישירה לאחת ההודעות של מילשטיין, בה הוא טען את זאת: "אם לא היה עמיש (ושאר האנליסטים וחברי יגור) היה בכל זאת רבין ושאר "גיבורי" הפלמ"ח ואת התופעה הזאת צריך היה לחקור. תופעת רבין ודומיו היא הרבה יותר יסודית ומסוכנת מתופעת עמיש. היא אשר עלולה לגרום לקץ קיומה של ישראל". טעות בידך ד"ר מילשטיין. אתה מנסה להפריד בין תופעת עמיש לתופעת רבין וטעות בידך; תופעת עמיש היא תופעת רבין ולמעשה אתה חוקר את התופעה המשותפת הזאת. כי הרי בסוף כל פרק מחקר אתה צועק את השאלה הזאת: איך יתכן שאדם כרבין הגיע לעמדות מפתח הכי בכירות במדינה הצעירה! ובהמשך לשאלה הזאת אתה מנסה לספק לה מענה טכני בסגנון של ככה ייעשה למדינה השובבה אשר אין בה מנגנון מסודר של הפקת לקחים, אבל אם תבחן את התשובה הטכנית הזאת תיווכח שלא ענית על השאלה המקורית אלא רק עיבית אותה בכל פעם ובכל פרק מחדש, כי השאלה המקורית היא: איך יתכן שאדם כרבין הגיע לעמדות המפתח שמשימה כהפקת לקחים היא ממנו והלאה... וכאן אמשיך עם שירשור חשיבתך שמפנה אותך לתשובה הקלאסית המוכרת כל כך לכולנו: רבין היה מחובר לאנשים הנכונים, או בעגה שלך - לאליטה, לסלתה ושמנה של החברה. רבין, אתה אומר בריש גלי, היה משרת את האינטרס המשותף של האליטה והוא למשול; להמשיך ולמשול. בנקודה הזאת אתה נח ד"ר מילשטיין ומגיע לכאורה לתשובה הנחרצת שמספקת את תהיותיך האינטלקטואליות, ומכאן והלאה תלך ותעבּה את תשובתך זו - היינו עד לאן הגיעה האליטה הזאת בשאיפותיה השלטוניות, איזה מחיר גבתה מהמדינה, אילו משאבים נוצלו באירוניה על-ידה. בשלב מסוים תקרא לאליטה הזו "מאפיה שלטונית" ותמשיך לחשוף ולגבּות את מעלליה בראיות היסטוריות שהוסתרו מהעין הציבורית. וכפי שהזכרתי, כאן בנקודה הזאת, סקרנותך האינטלקטואלית נחה ואתה תלך לתחזק את המסקנה שהיגעת אליה עד כה. וכאן בנקודה הזו ד"ר מילשטיין, ידידנו עמיש נכנס לזירה אבל אינך שם לב לנוכחותו כי הרי נכנסת ביוזמתך לעמדת מנוחה, ולצערי יצאת במו רגליך מהמשחק האינטלקטואלי. לציין שוב כי ידידנו עמיש הוא איש משכיל, מתורבת בעגה המודרנית, דמות אינטלקטואלית בעל יידע רב במספר תחומים תרבותיים. שמו אשר שחם והוא כתב ספר היסטורי על התקופה הרומית העתיקה וגם כתב ספר בישול עם פרופ' עמיד רביב-דייקאן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז אקדמי ופרופ' אמריטוס באוניב' ת"א. אני מנסה להגיד שרק טבעי לאיש משכיל כעמיש להיות בחברת איש האקדמיה ולהשתתף עימו בכתיבת ספר. "עמיש" גם תפס בתפקיד מפתח בתעשיה האווירית וכן רק טבעי לראות את האיש בתפקיד כזה. רצה הגורל והאיש יצא לפנסיה מוקדמת, והלך אגב זאת לפתח את אפיקיו וליהנות ממעמדו החדש. אחד האפיקים הללו הוא לצ'וטט באינטרנט ולטקבק בפורומים כפי שהוא העיד על עצמו במאמר שובב שכתב באחד האתרים. וכך ודרך הטוקבקים שלו נגלה לעינינו אדם בוטה שיש בו את הנטייה לבוז לאלה העומדים מולו בעלי הדעה "האחרת". אדם שיש בו את הצורך ללעוג, לגדף לזלזל לגחך, וזה נתן את ביטויו בתגובות הארסיות והקצרות עד מאוד שהיה כותב וכאילו אומר לעומד מולו: אינך ראוי ליותר... נגלה לעינינו אדם יהיר לתפארת שנתן ביטוי גס להבחנתו בין הגזעים; אדם שהתרבות ממנו והלאה... עמיש ולמעשה הוא האבטיפוס של התעלומה הנצחית שמצביעים עליו ותוהים: איך יתכן והתנהגות מגונה כזו שייכת לאדם משכיל כזה... במקרים מסוימים התהייה עולה בקפיצה קוונטית אל התעלומה: איך ואדם משכיל שכזה גנב! אנס, רצח... למעשה ואם נרד לעומק התעלומה ונבחן את האבטיפוס שלה מקרוב, נגיע למחזה מוזר בו עוצר המשכיל עם האמת המושכלת שלו ומכריז: עד כאן דעתי המושכלת שמשקפת את האמת המוחלטת ואין מעבר לאמת הזו מאומה. וככל והמשכיל המוזר הזה בעל השכלה גבוהה יותר- כך התבצרותו בתוך האמת שלו איתנה יותר. לכן המשכיל הזה בז לכל יתר הדעות ואיננו מוכן לשמוע אותן, כי הרי הוא משוכנע בתוכו כי אין מעבר לאמת שלו מאומה; אין מקום לעוד אמת, לעוד דיעה. זהו עמיש המשכיל - הוא הוא האליטה המשכילה ששלטה במדינה הצעירה מאז תקומתה עם ביטחון עצמי מלא ומבוסס לכאורה כי אין מעבר לאמת שלה מאומה ועל כן, יש להזיז כל בעלי הדעות האחרות מהבמה לטובת המדינה. אני יודע מה טוב למדינה, יאמר לך עמיש המשכיל המנוי על האליטה המשכילה ששלטה במדינה מיום היוולדה. אולם האליטה המוזרה הזאת לא שמה לב כי מלקה בזאת את האמת מראשה והצהירה בפשטות: עד כאן מגיע שביל האמת ואין מעבר לשביל הזה מאומה. בזאת האנשים המשכילים האלה ניתקו את עצמם מדרך האמת ונותרו, מתוך הכרה או לא, עם אמת ללא ראש, ללא רוח חיים. התפיסה הזו של האליטה המשכילה עודנה בועטת והודפת כל תפיסה חלופית, כי הרי שוב, היא משוכנעת כי הגיעה באמצעות השכלתה לאמת שאין מעבר לה מאומה. זהו מקור העיקרון ההזוי כי המטרה מקדשת את האמצעים, והמטרה היא לעשות את הדבר היחיד הנכון ולמשול. למעשה, ד"ר מילשטיין, כולנו שותפים לנטיה הזו ברמה זו או אחרת וכולנו מצביעים על האמת שהיגענו אליה ומכריזים עליה כאמת המועדפת. אולם לא כולנו עוצרים בפני האמת הזו ומכריזים עליה כאמת מוחלטת, רוב האנשים הם בעלי חשיבה גמישה ופרגמטית, ועל כן רוב האנשים מוכנים לשמוע את הצד האחר ולעדכן דרכו את האמת שלו, לכן אנחנו לומדים ומתפתחים וממשיכים את מסענו אחר האמת מבלי לעצור בתחנה זו או אחרת. בניגוד לאליטה המשכילה שנאחזת בקרני האמת שלה בעקשנות מטורפת, ולכן הנטיה להצביע על האמת כמועדפת הופכת אצל האליטה המשכילה לסטיה שתוקעת את בעליה עם האמת המוחלטת... גם אתה, ד"ר מילשטיין, נחשפת בשלב מסוים להזיות האמת המוחלטת, אך נטשת אותה במהרה לטובת האמת המועדפת שניתנת לעידכון מתמיד. זה קרה לעניות דעתי כאשר התקרבת לתפיסת הפלמ"ח ואף הגנת עליה רעיונית, את זאת מזכירים לך הערב והשכם מתנגדיך הארסיים, אך שוכחים להזכיר כי בחרת בסופו של יום לא להתמכר לכללי האמת הזו ולנטוש אותה לטובת האמת שניתנת לעידכון ולחקירה. זוהי בעינה הבגידה בערכי האליטה שאינה סולחת ולא שוכחת. אני רוצה להזכיר לכולנו כי הנאצים ובמובן מסוים היו אליטה חברתית. עם שלם ומשכיל שהפך לאליטה שהתאגדה רעיונית תחת הדגל של האס.אס והתבצרה באמת המוחלטת שלה מבלי לזוז ממנה מילימטר. אולם האליטה הזאת, וכיאה לעם הגרמני החרוץ, האליטה שלו הלכה עוד צעד קדימה מהגידוף והזילזול כלפי הצד השני שעמד מולם... וכן הם רצו להגיד לו: אינך ראוי לעמוד מולנו, או במילים אחרות: איננו מכבדים את הדעה שלך; הדעה שלנו היא הדעה היחידה הראויה ולכן אין לדעתך מקום; אין לקיומך מקום לידינו. ניתן להגיד כי האליטה הגרמנית החרוצה עברה את תחנת האמת המוחלטת של עמיש, אל עבר תחנה נוספת בה לא שולטים בנשלט אלא שורפים אותו.