ההחלטה של האיחוד האירופי להחרים את תוצרת ההתנחלויות והאיומים של ישראל שבאו בעקבות זאת להשהות ולבטל שיתופי-פעולה עם האיחוד, הביאו לערבוב בין פוליטיקה וטכנולוגיה, בפעם הראשונה מזה שנים.
אחד הביטויים הבולטים לכך הוא השאלה שתוכרע בקרוב בממשלה האם לבטל את השתתפות ישראל בתוכנית המו"פ של האיחוד, Horizon 2020. פוליטיקאים מהימין לוחצים להשיב לאיחוד האירופי כגמולו ולבטל את ההשתתפות ומנגד, מומחים בתעשיה טוענים שבמקרה של ביטול, ייפגע המו"פ הישראלי קשות. פרופ'
יצחק בן-ישראל, יו"ר המולמו"פ, הגדיל וכינה זאת "ירייה בראש" לא פחות ולא יותר.
במשך שנים התנהל מעמדנו הבינלאומי במין אנומליה מוזרה, לפיה חלקים גדולים של העולם עושים הפרדה מוחלטת בין המחלוקת הפוליטית סביב סוגיית השטחים וההתנחלויות לבין מיצובה של ישראל כמדינת סטארט-אפ. מנכ"לים ואנשי היי-טק שמסתובבים בעולם, דיווחו בשמחה, כי גם במדינות שנחשבות עויינות פוליטית לישראל עורכים את ההבחנה בין פוליטיקה לטכנולוגיה, והעסקים המשיכו כרגיל.
האירועים האחרונים מלמדים, שמישהו מנסה לשבור את המשוואה הזו ולחבר בין היי-טק לפוליטיקה. נכון לעכשיו הוא נוחל הצלחה. זאת ועוד: הפוליטיקה אינה נעצרת בהיי-טק, אלא זולגת גם לתחומי המדע והמחקר ובאופן טבעי - גם לאקדמיה. החרם האירופי הביא לכך שפרופסורים בכירים ממספר אוניברסיטאות גדולות בארץ, קיבלו הודעה על ביטול השתתפותם בסימופזיונים בינלאומיים, שקשורים לא רק למדע ולטכנולוגיה. מדובר באירועים שבהם מדענים ומומחים נוספים מישראל היו הדוברים הראשיים בהם ואף המובילים אותם. הדברים קורים בשקט, לאט לאט. המוסדות האקדמיים מעדיפים לטפל בבעיות הללו בצורה שקטה ולא לעורר מהומות תקשורתיות.
כך גם לגבי התעשיה. לא מעט מנכ"לים שהחלטה על ביטול מענקי המחקר עלולה לפגוע בהם ישירות, סירבו לדבר. הם רואים בזה עניין פוליטי ומעדיפים שהממשלה תטפל בכך. אין פלא שרבים מהם מילאו פיהם מים בימים האחרונים.
אותם מנכ"לים טועים פעמיים. ראשית, בממשלה הנוכחית יושבים שרים שדעותיהם הפוליטיות רק מחזקות את המצדדים בחרם, ואותם שרים אף טורחים ללבות את היצרים ומאיימים על האירופים בדיוק כמו שארנב קטן מאיים על אריה זועם.
הטעות השנייה היא שהמענקים הללו רלוונטיים לא רק לחברות הישראליות שנהנות מהם והפסקתם תשפיע על התעשיה כולה. "סגירת הברז" של כספי האיחוד, בין אם בעקבות החלטה ישראלית או אירופית, תיצור שרשרת ארוכה של קיצוצים וביטול פעילויות מחקר, פיתוח ושיווק בעולם. מאז ומתמיד המענקים של האיחוד היו נכס חשוב מאוד לתעשיה הישראלית, לא רק בגלל הכסף, אלא גם בגלל הידע, היכולת של מפתחים ובעלי רעיונות יצירתיים להיחשף לידע, למחקר בינלאומי חובק עולם, שעובד על הטווחים הארוכים ומייצר את הדורות הבאים של כל טכנולוגיה שרק נעלה על דעתנו.
כל טלפון חכם שיוצא מפס הייצור של אפל (Apple) או
סמסונג (Samsung), מכיל אינסוף פיתוחים או פטנטים שעברו או החלו במסגרות כגון אלה של האיחוד האירופי.
צודק
אלישע ינאי, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שטוען שעל ישראל למצוא דרכים להגיע לפתרון המשבר. הוא עצמו, כך הוא מספר, היה שותף למאמצים ארוכי שנים וקשים ביותר כדי לכלול את ישראל בתוכנית זו כחלק ממיצובה של ישראל כחלק ממדינות אירופה.
הממשלה צריכה להדליק לעצמה נורות אדומות בטרם תחליט לבטל את השתתפות המדינה בתוכניות של האיחוד. תפקידם של התעשיינים, המנהלים וראשי החברות שמושפעים מכך, הוא לצאת מהשלווה האופיינית לפעילותם ולהתארגן לפעילות שתדרבן את הממשלה לטפל בסוגיה מהר יותר ובנחישות רבה יותר, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. את ההצהרות הלוחמניות ההזויות על גירוש האירופים מישראל, צריכים הפוליטיקאים להשאיר בצד, כי עם כל החשיבות של מדינת ישראל, אנחנו זקוקים לאירופים באותה מידה שהם זקוקים לנו. אז בבקשה להרגיע.
