מה ייכלל ומה לא ייכלל בחוות דעת מקצועית?

נושא הרחבת החזית וחריגה לכאורה מהמסגרת של כתב המינוי של המומחה, המתמנה על-ידי בית המשפט, מהווה בעיה קשת פתרון הניצבת לפני מומחה ביהמ"ש. בא המומחה לבדוק דירה, ובדרך שיגרה עובר על סעיפי חוות הדעת של הצדדים אחד לאחד על-מנת לחוות את דעתו עליהם. והנה, מגיע אל סעיף: סדקים, והתובע טוען בפניו כי מאז הכנת חוות הדעת נוצרו סדקים נוספים והתםתחו סדקים קיימים.עוד טוען התובע כי התריס שתוקן על-ידי הנתבע - תוך כדי תיקונו נגלה כי ארגז התריס אשר היה דרוש לפרקו לשם תיקון התריס נחשף כשהוא ללא בידוד, כנדרש בתקן ישראלי 1509 חלק 2 "תריסי גלילה", בו בסעיף 3.6.3 במהדורת 1997 נקבע כי דרוש לבצע בידוד תרמי לארגז התריס. אם יכלול המומחה בחוות דעתו המקצועית פריטים אלה, שלא נכללו בחוות הדעת של הצדדים, מיד יטען הנתבע שמדובר בהרחבת חזית אסורה, ואולי גם יגיש בקשה לפסילת המומחה בשל כך. לעומת זאת, אם לא יכלול המומחה את הפריטים דלעיל, יטען התובע כי המומחה רואה ליקויי בניה ונמנע מלרשום אותם בחוות דעתו, מעשה/מחדר חמור לא פחות. ראה פסק דינו של בית המשפט העליון - ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', שופטים: גבריאל בך, תאודור אור, שאול אלוני (פורסם בפדאור) להלן ציטוט: "לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים, וחובת תיקונם לא תחול על המערערת. אילו כך סברה המערערת מלכתחילה היה עליה לעורר טענה זו עובר למינויו של המומחה ולא בדיעבד". מדובר בליקויים שלא רשומים בחוות הדעת - אותם מגלה המומחה בעת בדיקתו.

להלן ריכוז טענות להבהרת יתר:

עלות גבוהה מהעלות שנתבעה, לגבי פריט מפרטי התביעה יש והתביעה מושתתת על חוות דעת בדבר פרטי ליקויי הבניה ועלויות התיקונים. כאשר מתמנה מומחה מטעם בית המשפט, הוא אומד מחדש את עלויות התיקונים הנטענים, ומן הסתם עלול להגדיל את העלות של התיקון של פריט א' או ב', כמו גם להקטין את העלות, והכול על-פי שיקול דעתו המקצועית. טענה כי יש סייג עליון לזכאותו של הדייר בכל פריט ופריט והוא הסכום אותו אמד המומחה מטעמו - היא טענה לא נכונה, שכן לו הייתה מתקבלת טענה כזו, היה הדייר נפגע: כאשר המומחה אומד את עלות התיקון בסכום נמוך מהסכום הנתבע - אומדן שהוא תואם את המטרות של הקבלן - אמור בית המשפט לקבל את האומדן. כאשר מומחה בית המשפט אומד את עלות התיקון מעל האומדן אותו קבע מומחה התביעה - ככל שאומדן זה לא יתקבל נוכח טענת הרחבת חזית או טענה אחרת - ימצא עצמו הדייר חסר ונפגע כתוצאה מהערכות המומחה מטעם בית המשפט, דבר שלא ייגרם לקבלן, כאשר האומדן של עלות תיקון פריט x ע"י מומחה בית המשפט יהיה נמוך מהאומדן של מומחה הקבלן לגבי פריט x. בדיון זה, אין התייחסות להשגות על ממצאי מומחה בית המשפט, שידוע כי אין לקבלן "כזה ראה וקדש", נושא שהוא ראוי לדיון אחר. הטענה כי כל חריגה מעלויות תיקונו של פריט א' או ב' בדירה, מעבר לסכום הנתבע, היא בגדר הרחבת חזית - אינה טענה ראויה ויש לדחותה מהטעם הלוגי המובהר לעיל.

טענת האגרה

התביעה כוללת מרכיבים שונים ואומדני נזק שונים. בבוא התובע לרכז את הסכומים, הוא מגיע לסכום מסוים ומקובל במחוזותינו להפחית את סכום התביעה מטעמי אגרה. ההפחתה הנ"ל לצורכי אגרה - לא מאפשרת לתובע לקבל בסופו של יום סכום כולל מעל הסכום שהוגבל על-ידי העמדתו לצורכי אגרה על ערך כלשהו, אך אינה מהווה מחסום לכל פריט בנפרד.

גמישות ומרחב פעולה הנתונים לבית המשפט

בית המשפט בעל סמכות לאשר הרחבת חזית. מטרת איסור הרחבת חזית היא יעילות הדיון ולא ביטול טענות. ראה בעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, שופטים: מ' נאור, ס' ג'ובראן, א' חיות, (פורסם בפדאור) להלן ציטוט:

" 18. האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי- טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נ"ח (2) 145, פסקה 6 לפסק דינה של חברתי השופטת חיות (2003); וראו גם תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי ביחס להליך ערעור). הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון. התנאים המתירים שינוי החזית לא התקיימו בענייננו. לפיכך אין סכסוך בין העירייה לבין קופת החולים בשאלת חוקיות האגרה, ובית המשפט לא יזקק לטענה:

"בהעדר סכסוך, אין זה ראוי שבתי המשפט יטפלו במחלוקת שאינה קיימת ויאפשרו על-ידי כך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 75 (מהדורה שניה, 2008) (להלן - לוין); לעניין תפקידו של בית המשפט כמברר סכסוכים ראו גם בג"ץ 9385/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 5 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, .8.2005)). " ‏"מורה הנבוכים": מומחה מטעם בית המשפט יתייחס בראש ובראשונה לכל הטענות ולכל הסעיפים ותתי הסעיפים הכלולים בחוות הדעת של הצדדים. בבואו לבטל ליקוי נטען- עליו לנמק סיבת ביטול. כאשר הערכתו היא בהפרש רב מהערכת מומחה צד לדיון - (התובע או הנתבע)- מצפים ממומחה בית המשפט כי יציין את סיבת ההפרש וינמקה. בכפוף לאמור לעיל, אין מניעה כי מומחה בית המשפט יעריך עלות תיקונו של פריט בסמוך נמוך מזה אשר נקבע ע"י מומחה הנתבע או בסכום גבוה מזה אשר נקבע ע"י מומחה התובע. כאשר המומחה רואה במסגרת עבודתו המקצועית ממצא שלא נכלל בכתבי הטענות, אך הוא בנושא הנדון שבמחלוקת, בין ליקוי שהתרחב ובין ליקוי שנגלה ו/או נוצר בעקבות ביצוע התיקונים, עליו לציין את הליקוי ולא להתעלם מקיומו. בנוסף, עליו לציין כי אותו ליקוי אינו כלול בכתבי הטענות, וזאת עליו לעשות כדי שלא להכשיל את בית המשפט בפסק דינו. השופט אמור לדעת בבירור כי ליקוי x או אי התאמה y אינם כלולים בחוות הדעת ובכתבי הטענות, ולאור אבחנת הליקוי ועלות תיקונו מפי מומחה בית המשפט - ולאור ראיות וטענות אחרות - להחליט האם לכלול את עלות הליקוי בפסק הדין ובאיזה אופן לעשות זאת. כלי נוסף נתון בידי מומחה בית המשפט והוא - פניה אל בית המשפט בבקשת הנחייה, לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, תקנה 133 הקובעת לאמור: "מומחה שמינהו בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לבקש מבית המשפט או הרשם, בכתב או בעל פה, הוראות לעניין מילוי תפקידו".