אימי מורתי היא אישה מרשימה.למרות שמונים שנותיה עלי אדמות (היא נראית פחות), היא יוצאת כל בוקר בקור, בשמש, בגשם או בשלג לעבודה התנדבותית במועדון לקשישים בירושלים. לפני כשנתיים, בדרכה חזרה מיום עבודה מפרך, היא עלתה בטעות על אחד מקווי המהדרין של
אגד (אינני יודע מה הם באמת מהדרים). מבלי לשים לב לקולות הרטינה מצד יושבי המחלקה הראשונה באוטובוס,היא עלתה בדלת הקדמית (רחמנא ליצלן), ועמדה ליד מושב פנוי בצד גברבר חרדי שהתעלם ממנה בהפגנתיות. וכך אימי שאלה בנימוס: "סליחה, אפשר לשבת כאן?" - "לא!" הייתה תשובתו החד-משמעית של הגבר. "ומדוע?" "כי זה מקום לגברים" ענה הגברבר, מבלי להסתכל על אימי, אישה בסוף שנות השבעים שלה, שמא יקבל פיתוי שלא יוכל לעמוד בפניו." אבל אני לא רואה פה גברים!!" ענתה אימי, הלביאה הלוחמת, והתיישבה לצידו מבלי לשאול אותו שנית. כך יצאה אימי מורתי "גבר גבר", עמדה על זכותה הבסיסית לקבל יחס של אדם במדינה נאורה, והעמידה את ה"גברים" שעמדו סביבה במקומם.
אמא שלי עשתה מעשה דומה למה שרוזה פארקס עשתה בשנת 1955 וזכתה עליו לתהילת עולם. אך איפה בכל זאת ההבדל הקטן בין שני המקרים? כאשר האישה השחורה האמיצה ישבה באוטובוס בארה"ב במקום שלא היה "מיועד" לה ולשכמותה, היא ידעה שמאחוריה עומדת מערכת שלמה, כולל מערכת משפט אימתנית שלא עשתה חשבון לדבר פרט לצדק. אך אצלנו, במקום שבית המשפט העליון ישמיד את השרץ שנקרא "
הדרת נשים", הוא הכשיר אותו ונתן לו חותמת כשרות משפטית. כלומר, הפרדה על-רקע מיני במרחב הציבורי היא דבר מקובל בעיני בית המשפט שלנו. ובכלל, בית המשפט העליון שלנו אחראי לאחרונה למספר פסקי דין שהם בבחינת חידושים במשפט העולמי. מי זוכר שרק לאחרונה במהלך שביתת הרופאים, פסק בג"צ כי לא רק שהביתה היא איננה חוקית, אלא גם התפטרות ממקום העבודה לא באה בחשבון. אם לא טוב לך בעבודתך, אם לא משלמים לך כמקובל, ואם התנאים הם תת-אנושיים, אז תמשיך לעבוד ואל תתלונן, כי זה לא חוקי להתפטר ממקום העבודה וללכת. ומי יטפל בכבוד השופט/ת כאשר יגיעו לבית-החולים לטיפול בטחורים שלהם?
אבל בואו נראה. אם בג"צ הכשיר את השרץ שנקרא הדרת נשים, אז האם זה הופך אותו באמת לדבר מקובל במאה ה-21 במדינה נאורה? ומה אם מחר יעשו אוטובוסים נפרדים לערבים וליהודים? האם גם זה כשר? ומה בדבר מחלקה מיוחדת לאתיופים בתחבורה הציבורית (אוטובוס-רכבת-מטוס)? ולתימנים? ולפרסים? ולהומואים? אם החרדי מקבל גועל נפש ממראה בחור הומוסקסואל, אז יש להפריד ביניהם במרחב הציבורי, נכון?
אנחנו מסתגלים לכל דבר. יורקים עלינו ואנחנו טוענים שזה גשם. מכנים את הילדות שלנו "שיקסע" "פריצע" וזונה, ואנחנו ממשיכים הלאה כאילו לא קרה דבר. הרי למה להקים מהומות? ומלחמת אחים (רחמנא ליצלן)? אז מה קרה. נפריד באוטובוסים כדי לכבד את הרגשות שלהם כי הרי אנחנו דוגלים ברב-תרבותיות ו"איש באמונתו יחיה". ואם בג"צ אמר שזה בסדר, אז כנראה שזה בסדר, כי הרי בג"צ אומר את המילה האחרונה. אז זהו, שלא!אם בית המשפט העליון פסק בנושא כל-כך מהותי כמו שוויון בין המינים בצורה כל-כך מעוררת שאט נפש, יש למחות נגדו ולדרוש שיתקן את המעוות.אם לא נדרוש זאת עכשיו, ויפה שעה אחת קודם, אז לא יאחר היום בו תהיה הפרדה בכל מקום, לפי ראות עיניהם של בעלי אינטרסים הצרים והחשוכים בכל מקום. זה יהיה יום שחור לא רק לדמוקרטיה הישראלית, אלא גם ליהדות ולכל מי שהחברה האנושית יקרה לו.
ושלא תכריחו את אימא שלי להיכנס למערכה הזאת. לא כדאי לכם.
