בנימין נתניהו לא בנוי להגיע להסכמים. הוא לא יודע - או לא יכול, או לא רוצה - לוותר. הוא לא מסוגל להתפשר. הוא לא בשל לקבל החלטות היסטוריות. הוא חלש, תלותי, הססן. הוא מ-פ-ח-ד.
ניצבת בפניו אפשרות לחולל שינוי היסטורי, להימנות ולהיזכר בשורה אחת עם גדולי המנהיגים של ישראל לדורותיה. אבל הוא לא בנוי להירואיקה הזו. מדשדש בים קטנות, במי האפסיים הפוליטיים, בשלולית המפלגתית, שגם בה הוא חושש, רדודה ככל שהיא, לטבוע, נמצא כיום נתניהו באלמנט הטבעי שלו - אי-יכולת לקבל החלטה מנהיגותית ולהורות על הפסקת הבנייה כצעד בונה ומבסס אמון.
אף שהעדיף לשחרר רוצחים מגואלים בדם קורבנותיהם במקום להקפיא את הבנייה בשטחים הכבושים כתנאי לחידוש המשא-ומתן עם הפלשתינים, בנימין נתניהו יודע שהמשך הבנייה במקומות שאין לגביהם כל הסכמה יכשיל ויסכל כל הסדר עתידי. הוא יודע כי הבנייה שהוא אוסר על קיומה בקריצת עין אחת היא הבנייה שהוא מתיר בקריצת עינו השנייה. הוא יודע שהוא משחק בנדמה-לי. בכאילו. הוא יודע שהוא מסובב בכחש ומוליך שולל את שני הצדדים. הוא יודע שכך - באופן נפתל ונכלולי – שום דבר טוב לא ייצא מהמשא-ומתן.
עת ליחימוביץ' ועת לשמאל פרק הזמן שנקצב כמסגרת להסדר עתידי - תשעה ירחי לידה – הוא משך הזמן שבו צריכה ראשת מפלגת העבודה וראשת האופוזיציה,
שלי יחימוביץ', ליזום מהלך של כניסה לממשלה. זה הזמן. עצם היתכנות כניסתה תהווה לא רק איתות אלא איום על הקיצונים בממשלה ותניע את הקרקע, כצפוי וכמשוער, מתחת לכיסאות עור הצבי שעליהם הם יושבים כיום לבטח. החשש מכניסתה על חשבונם עשוי להניע אותם להתיישר עם העמדה המתונה שננקטת כיום בעצם קיומו של משא-ומתן בין ישראל והפלשתינים בחסות ארצות הברית, אשר למרבה המזל נפשה טרם נקעה מאתנו עד כדי שליחתנו לעזאזל.
זה הזמן של השמאל לצאת לרחוב בקול גדול ולהתחיל בו לחץ על יחימוביץ', אשר עשויה להמשיך לכהן בתפקידה בעוד חודשים אחדים ועלולה להיות מודחת ממנו. זה הזמן לחולל מעגלי שיח ציבוריים על הכנסת מפלגה גדולה וחשובה, אשר כניסתה לממשלה עשויה לקדם את הסיכוי להגעה להסדר כבר בתוך תשעת החודשים הקרובים.
לפוּת על-ידי הקיצונים הימניים ממפלגתו מזה והקיצוניים אף יותר מהם של אנשי הבית היהודי מזה, לא יוכל ראש הממשלה לעשות שום מהלך אשר יתפרש כוויתור. כלוא בתוך קואליציה אשר אנשים מתוכה יעשו את המוות לעומד בראש ממשלתה ולא יתנו לו לחתום על שום הסכם - מהווה בנימין נתניהו יעד לכיבוש: זה הזמן לחייב אותו לקבל החלטה מנהיגותית קשה, מחויבת המציאות, אפשרית: להרחיב את בסיס הקואליציה באמצעות חיזוקה על-ידי מי שמחויבים לתהליך שזה עתה החל ואצבעותיהם יורמו בעד קבלתה של החלטה היסטורית, אם וכאשר תעמוד על הפרק, גם אם לא תהיה זו החלטה גורפת על קץ הסכסוך אלא החלטה מוגבלת ומידתית על הסדר ביניים לפרק זמן ארוך.
אבל לפני הכל וכתנאי לכל, על ישראל לחדול לאלתר ובאופן מוחלט מבנייה בשטחים הכבושים. המשך הבנייה בהם, בין אם היא נעשית לאור היום ובין אם היא נעשית במחשך; בין אם היא נעשית ברשות ובסמכות (דבר חמור כשלעצמו) ובין אם היא מתבצעת במחטף הוא מתכון לכישלון ודאי של השיחות. זו בנייה הורסת והרסנית. בנייה שתמיט כליה, אולי סופנית, על הסיכוי הקלוש שעדיין נותר להגיע, עדיין בימינו-אנו, להסדר, אשר יאפשר את החזרת החרב לנדנה גם אם לא להתפרקות מהנשק.
הבנייה ההורסת עתידה להחריב את הסיכוי להסדר בינינו ובין הפלשתינים. מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה כיום שגודלה, השקפותיה ונכונות העומדת כיום בראשה לתמוך בהסדר שיחייב ויתורים כואבים ופשרה בלתי נמנעת שמסוגלת להפסיק את ההרס והחורבן שישראל ממיטה על עצמה ועל סביבתה. זה הזמן ללחוץ עליה, ובמקביל - על ראש הממשלה להכניס אותה לממשלה.
