האם כאשר השר
שי פירון היה מוכר דירה, הוא היה עובד לגור ברחוב למשך שנה בתקווה למצוא פתרון דיור בעוד שנה? האם
יאיר לפיד היה קודם מוכר את הרכב שלו, הולך שנה ברגל או על חמור הלוך-חזור מביתו לירושלים ורק בתום שנה מתארגן על רכב חדש?
בחיים הפרטיים - אחריות; בציבוריים - הפקרות מסתבר שמה שברור מאוד בחיים האישיים של כולנו - אנו לא מוותרים על משאב חיוני, טרם יש לנו תחליף הולם עבורו - הם לא יודעים ליישם בחייהם הציבוריים, ולא רק שלא יודעים, הם ממאנים או לא מסוגלים ללמוד. בעברית קוראים לזה חולשה, בלועזית אימפוטנטיות – אבל רק בחיים הציבוריים, משום מה.
איך שר החינוך שינה פניו בן-לילה לדעת כולי עלמא נדרש כלי מדידה להישגי התלמידים בחינוך, לדעת כולי עלמא כלי המיצ"ב היה חיוני עד לפני מספר חודשים, והשר אף פעל לאוכפו "באלימות" על מערכת החינוך החרדית. מנגד, היה ברור שלשיטה יש חסרונות, אפילו רבים המחייבים תיקון. ואז קמנו בוקר אחד ליום חדש, והופס, אין מיצ"ב – התנדף. השר אמר: "רוצים מצוינות ופרס נובל ולא
כוכב נולד", כאילו לא כוכב חדש נולד אלא שר חדש נולד ושמו פירון, שר שאינו מכיר כלל את השר פירון הקודם.
יש בעיות בגיוס, אז בואו נבטל אותו לשנה-שנתיים למה הדבר דומה? יש בעיות רבות בגיוס לצה"ל, הגיוס הוא יקר, יש המוני משתמטים מסוגים שונים, יש אתגרים מסובכים מאוד במיון ובסיווג - נח"ל חרדי, מג"ב מסורתי, ורס"ן אלמסלי, ומה לא, מלוא החופן צרות ואתגרים ובעיות, והדרך הכי קלה להיפטר מכאב הראש הזה הוא לא אופטלגין נוזלי, לא כדור אקמול, אלא כדור 9 מילימטר – קיבינימט עם כל הגיוס הזה, לשנה-שנתיים, עד שנמציא שיטת גיוס חדשה, נטולת בעיות.
חינם חינם מקבלים גם עוקף בג"ץ טהור כמו שרץ בעיה מרכזית נוספת שיפתור ביטול הגיוס היא עיקור החלטת בג"צ על גיוס החרדים (כך עוקפים את הבג"ץ אפילו בלי להפעיל וינקר), כי כשאף אחד לא מתגייס, השוויון בנטל מתבטא בישיבה בבית, ולא בצבא. ואז אחרי שנה-שנתיים שוב יהיו בעיות של שוויון, אבל ההחלטה הנוכחית של בג"ץ תהיה פאסה, ובית המשפט העליון זה פוליטיקה ישנה שעד שהוא יתארגן על עצמו עם החלטה עדכנית יעברו עוד איזה 60 שנה, ובא לציון גואל.
רק בפוליטיקה ישנה שוקלים לעומק, הפוליטיקה החדשה מהירה ורדודה מאוד כמובן שבדיון הפורה ומרובה השיקולים בו החלטנו לבטל את הגיוס לכמה שנים עד אשר נמצא שיטה מחוסרת בעיות, לא שאלנו כמה שאלות יסודיות, והן: מה יקרה אם הערבים יתקפו? ומי יתחזק את כל הבלגן הזה עד שנמצא פתרון לבעיות השונות של הגיוס? ועל אלו תשתית נקים צבא חדש לאחר שביטלנו בחטף את הקיים? ואולי היה כדאי למשוך עוד שנה-שנתיים עם הצבא ה"דפוק" ובמקביל לבצע את השינויים הנדרשים? ואחרון-אחרון: מי תוקע לנו כף שהשיטה החדשה תהיה טובה יותר, ולכן ודאי אסור לבטל את השיטה הקיימת אלא חובה עלינו להתקדם בזהירות ובאחריות במקביל.
אבל יסודיות ושיקול מגוון שיקולים, ואי-כניעה לפתרונות אינסטנט קלים ומסוכנים - אלה תכונות של הפוליטיקה הישנה, האיטית, זו שמסתכלת על בעיה מכל כיווניה טרם מתקבלת החלטה. היום יש לנו, לפחות בחינוך ובאוצר, פוליטיקה חדשה, החותכת ימינה ושמאלה מבלי לאותת, המבטלת בבוקר החלטות שלא הספיקה אפילו לקבל בערב; פוליטיקה, שאם תגיע למשרד הביטחון, תבטל ודאי את הגיוס לצה"ל, ואם תגיע למשרד החוץ, קרוב לוודאי שתמצא מספיק סיבות לסגור את השגרירויות בארה"ב ובאירופה, מי צריך את כאב הראש הזה.
קאפיש?
