לפי ההלכה, בעל שנתן גט לאשתו עקב הטעיה יכול לדרוש ביטול הגט, ובית הדין מוסמך להיעתר לו. לדוגמה - אם בהסכם גירושין, אישה מתחייבת לא לתבוע הגדלת מזונות בבית המשפט, ולאחר הגט היא מפרה את התחייבותה ותובעת מזונות עבור הילדים, הוא רשאי לתבוע ביטול הגט בתואנה שהוטעה שנתן את הגט על סמך התחייבותה.
ככל הנראה כבר היו מקרים שבית הדין הרבני ביטל גט. התוצאות הן איומות. אם האישה התחתנה שוב נישואיה בטלים ומבטלים, וילדיה שנולדו מהבעל השני הם ממזרים.
מדובר בנשק יום הדין, שנועד לכאורה לשמש סנקציה נגד התופעה הרווחת של תביעת מזונות בבית המשפט עבור הילדים, לאחר סידור הגט.
בישראל, שבה דיני הנישואים הם לפי ההלכה, לא ניתן להתגרש ללא הסכמת הצדדים. כשמדובר בבעל, הוא עשוי לדרוש שלא יתבעו ממנו מזונות לאחר סידור הגט. למותר לציין שגם לאישה יכולות להיות דרישות לא הוגנות.
ולענייננו. הפסיקה קבעה שהסכם גירושין לא מחייב את ילדי בני הזוג ואין מניעה שהם יתבעו מזונות בבית המשפט בלי קשר למה שהוסכם בין ההורים. הנה כי כן, האפשרות לדרוש הגדלת מזונות עבור הילדים קיימת, וכעת באה "התגובה" של ביטול גט. אישה שתובעת מזונות בניגוד להסכם גירושין צפויה לביטול הגט, בעילה של גט מוטעה.
האם הדבר חוקי?
לדעתי אין לבית הדין הרבני סמכות לבטל גט לאחר שניתן.
סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) קובע: "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים".
בתי הדין הרבניים מפעילים את הדין הדתי. יחד עם זאת, אין לפרש את החוק באופן שהדין הדתי יחול ללא שום סייג. לדוגמה: לפי הדין העברי, מותר להלקות בעל עד שיסכים לתת גט, או אישה עד שתסכים לקבל גט. יעלה על הדעת להתיר את זה בימינו? הוא הדין בחרם, שבית המשפט מוסמך להטיל לפי הדין העברי, אך לא לפי חוקי המדינה. ניתן להוסיף עוד דוגמאות שלא מתיישבות עם זכויות האדם.
ניתן למצוא לפחות שתי אסמכתאות למסקנתי. סעיף 83 לדבר המלך במועצה 1922-1947, קובע: ”כל האנשים בישראל ייהנו מחופש-המצפון המוחלט ומהשימוש החפשי של צורות פולחנם, בכפוף בלבד לקיום הסדר הציבורי והמוסר. כל עדה דתית תיהנה מעצמאות בעניינים הפנימיים של העדה, בכפוף לכל פקודה או צו שיצאו מאת הממשלה”.
הנה כי כן, חופש הפולחן, או חופש הדת, כפוף לקיום הסדר הציבורי והמוסר. התוצאה המתקבלת מביטול גט, כפי שהובהר לעיל, איננה מוסרית.
בנוסף יש את חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו. החוק מגן על כבוד האדם באשר הוא אדם. החוק לא חל על דברי חקיקה שנעשו לפני כניסתו לתוקף. אולם בית המשפט העליון קבע שיש לפרש גם חוקים ישנים באופן שיעלה בקנה אחד עם החוק. ברור שביטול גט בנסיבות שצוינו לעיל פוגע בכבוד האדם של האישה ושל ילדיה ואין לתת לו תוקף.
למיטב ידיעתי העניין טרם הגיע לבג"צ. יש לקוות שאם יגיע - ייתן פסק דין ברוח הדברים הנ"ל.