מלחמת רגשות מלווה את האדם בתהליך התשובה. פקפוקים וחוסר יכולת להחליט הם ראשית דרכו של השב. יש שבים הנסחפים במערבולת של מחשבות והתלבטויות ויש השבים שאינם נסחפים וגיבוש תהליך התשובה אצלם מהיר. ההשגחה פותחת להם צוהר המאיר את דרכם. נצנוצי התשובה מאירים את נבכי נפשם ופועלים לזירוז השתנותם לחזור בתשובה שלמה.
אמרו רבותינו:" פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסות בו" ( שיר השירים רבה ה', ג').
מדוע השתמשו חז"ל בדימוי חודה של מחט למהותה של התשובה?
דימוי זה אינו מקרי וסתמי יש בו מן הסמליות. השחלת החוט לקוף המחט אינה שווה אצל הבריות, יש בעלי ראייה טובה שהשחלת החוט לחריר המחט, ויהיה החריר הדק מן הדק קלה היא בעיניהם. אצלם משתחל החוט ועובר את פתחו של המחט כהרף עין: לא כן לקויי הראייה. אלה מתאמצים ונדרש מהם ריכוז מרבי להשחלת החוט. ברם אחרית דבר, גם אצל אלה, אחרי יגיעה, יילכד וייתפס החוט בקוף המחט.
על-אף שמלאכת התפירה והשימוש במחט אינו מתחיל באותו פרק זמן, אולם בסופו של דבר זכו הם להתחיל במלאכת התפירה. כך הוא הדין לגבי השבים יש ודרכו של האחד צליחה, והוא מגיע במהירות להיכלה של התשובה ויש שדרכו של השני עקלקלה ופתלתלה עד שזוכה להגיע לתשובה השלמה.
מן הקל אל הכבד יש המסבירים את הדימוי 'כחודה של מחט' שבידוע הוא שמיסודות התשובה שישוב האדם גם מהעבירות הקטנות שבדרך כלל אין הוא מתייחס אליהן והן נשכחות ממנו על-פי רוב.
בימי חודש אלול ימי התשובה חייב הוא להשתדל לתקן את הדברים הפעוטים בהם נכשל, שהם בבחינת "מצוות קלות שאדם דש בעקביו" (רש"י לדברים ז', י"ב). שכן אם האדם ישתדל לתקן את העיוותים הקטנים וייטיב את דרכו אין ספק שהוא יתחנך לבקר את עצמו בצורה נכונה ואמתית ובוודאי הוא ישוב מחטאיו הגדולים הניצבים מול עיניו תדיר.
זוהי דרכו של האדם; אם מרגיל עצמו לתיקון הקטנות הוא יביא את עצמו לתיקון הגדולות. החטאים הגדולים נמצאים תמיד במודעותו של האדם ואינם אובדים מהר בעולם השיכחון. בקשתו של הבורא מאת השב היא אפוא להרהר ולהתחיל מן הקל ולעבור אל הכבד; זוהי אם כן כוונת הדימוי הנזכר חודה של מחט: המחט הזעירה והדקיקה וחודה הדק מן הדק. יפשפש אדם תחילה במעשיו הדקים והקטנים ורק אחר כך בגדולים.
ימי אלול חודש הרחמים והסליחות מדריכים אותנו כי התשובה אין היא מעשה קסם. התשובה איננה רק תיקון מקומי של חטאים מזדמנים. התשובה אצל חז"ל משמשת כמילת קוד למינוח של המושג "התקדמות".
המדרש מלמד אותנו: ש "תשובה קדמה לעולם" (תנחומא פרשת נשא סימן י"א, ד"ה ילמדנו רבינו). לאמור, בבסיס המציאות עומד הרצון לשוב לה'. לשוב אל האין סוף שמשם נוצרנו. לשוב אל המרחב להשתכלל ולהתקדם כל התקדמות ובכל תחום.
התשובה היא תהליך ובאפשרותו של האדם להתקדם כל הזמן. השמחה שבהתקדמות היא הנותנת את התקווה ליכולת העמידה שלנו במישורים השונים בכלל ובפרט. אם נתקן את הקטנות נתקן גם את הגדולות.
