מה צריך לקרות כדי שאדם רציונלי יגיד "טעיתי". התשובה לכאורה פשוטה. תוצאה רעה, הפוכה מהערכתו המוקדמת, והרי לכם הודאה בטעות. בעיה! לאנשים קשה לומר "טעיתי", מפני שהודאה כזאת צורבת את האגו. במיוחד אם יש קורבנות לטעות. הקושי בלהודות בטעות, ובעיקר ההתעלמות ממנה, הייתה נסבלת בתנאי אחד: שהטועה היה נפרד מטעותו, או לפחות שותק.
רק בישראל, השמאלנים הטועים מצליחים לשמור על מפלס היהירות, יהא מחיר טעותם אשר יהא. היום ברור שבמבחן התוצאה - הסכמי אוסלו לא הניבו את מה שהובטח. למרות שמאות אלפי מצביעים נטשו את העבודה ומרצ (בימי אוסלו הן מנו 56 מנדטים) - לא שמענו מסוכני האשליות הודאה בטעות. התקשורת הייתה יכולה בקלות לגרום להם להתבייש, אלא שהיא עצמה שימשה כמחלקת שיווק של אוסלו.
אחר-כך הגיע הלחץ להסיג את צה"ל מלבנון. יוסי ביילין (לא רק הוא) היה בטוח שאם ניסוג עד לגבול הבינלאומי בלי הסכם - לא תהיה לחיזבאללה סיבה להחזיק נשק, והארגון יהפוך למפלגה רגילה שתתמודד על מקומה בפרלמנט הלבנוני. צה"ל נסוג מלבנון, ונסראללה הכין את צבאו לסיבוב הבא, שהגיע ביולי 2006... עד אז, נהגו תומכי הנסיגה ללגלג והזכיר למתנגדים את התנגדותם - מול הגליל הפורח.
ההינתקות, אותו סיפור. הרודן
אריאל שרון הבטיח עקירה, והטועים מהשמאל לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. בגלל שלא הצביעו בשבילו, בעיניהם זה נראה כמו מי שזכה במיליונים בלוטו - בלי שקנה כרטיס. היה ברור שיתעורר ויכוח בעד ונגד. בכירי צה"ל היו נגד (!!) מסיבות ביטחון. כל השקרים בהם נעזר שרון כדי למכור את תוכנית העקירה, אומצו על-ידי הטועים השמאלנים.
בפברואר 2004 הופיע ראש אמ"ן האלוף זאבי פרקש בוועדת החוץ והביטחון. חברי הוועדה שמעו ממנו סקירה ביטחונית שהסתיימה במסקנה חד-משמעית: תוכנית ההינתקות רעה לביטחון. אני מביא את הסיפור, רק בגלל התגובה של "כלבת השמירה"
זהבה גלאון.
פני השמאל כפני הכלב(ה). שופופו...
לפניכם ארבעה סרטונים: - בסרטון הראשון התקשורת מדווחת על התנגדות האלוף פרקש לתוכנית ההינתקות.
- בסרטון השני ח"כ רן כהן מלגלג על התחזית של ראש המודיעין, האלוף פרקש.
- בסרטון השלישי תא"ל במיל. גיורא ענבר קובע: ההינתקות תחזק את הביטחון.
- בסרטון הרביעי זהבה גלאון חולקת ומייעצת לראש אמ"ן האלוף זאבי פרקש...
