בסדרת המאמרים הבאה נציג את שלושת פלאי העולם (מעבר לשבעה הידועים), ונסביר איך יכול להיות שהם קיימים. נתחיל בפלא הפשוט יחסית: מדוע אנו משליכים את הדמוקרטיה לפח האשפה?
הפלא השמיני מדוע למען השם, אנו ממשיכים לשלוח את נציגי ההון לשלטון? אלוהים אדירים, נולדנו לתקופה בה יש בידינו כלי מדהים: דמוקרטיה! בארצות מפגרות המונים מפגינים ואף נהרגים למענה, ומה אנחנו עושים? משליכים אותה לאסלה ומורידים את המים: כל פעם מחדש במו ידינו אנו שולחים לשלטון בדיוק את אותם טיפוסים.
במקום לשלוח את כל חבורת העסקנים המושחתת הזו כאיש אחד ללשכת עבודה (שיעשו סוף-סוף משהו מועיל למדינה)... ולשלטון לשלוח נציגים אמיתיים, ראויים, שייצגו את האינטרסים שלנו, של העם, האזרחים, הציבור, המדינה.
למה אנו עושים זאת לעצמנו? יצר התאבדות המוני? תסמונת שטוקהולם לאומית? מה קרה לנו? כולם השתגעו?
למה מי אתה? מי שקרא את המאמר הקודם כבר יודע את התשובה בעל-פה: חוק הטבע מספר 2 - חוק העדר. אנחנו מתלהבים מהגדולים והמפורסמים. אם יעמוד באפלה נציג שלנו אבל הוא לא דמגוג, לא מרשים, לא כריזמטי, לא הצליח להתברג במערכת המסואבת, ולידו מתחת לזרקורים טאלנט מפורסם עם רקורד מרשים, עסקן מקורב שהצליח להתבלט, לא נתלבט יותר מדי: כמו העכברים מהמלין נרדוף אחרי המפורסמים קדימה לתהום. עצוב, אך העדריות משתקת אותנו, אונסת אותנו לקבע את הפוליטיקה וכך מכניסה אותנו שוב ושוב למילכוד תמידי ולדרך ללא מוצא.
אם יגיע "מנהיג" חברתי אותנטי שלא הצליח להתפרסם, במקרה הטוב ישאלו אותו: "למה מי אתה? מה הרקורד שלך?" אף גולם לא יצליח להעלות על דעתו שהכישורים הנדרשים ממנהיג האמיתי אינם יכולת התברגות במערכת, אפילו לא כושר מנהיגות! אלא הבנת הבעיות והצגת פתרונות. צניעות, אכפתיות, רצון עז, אידאולוגיה, חזון, נחישות והבנת הצורך לשנות את תרבות השלטון.
לא רק אלמונים, גם אנשי אקדמיה מפורסמים ומוערכים מתקשים להגיע אל פנתיאון גדולי האומה. התבוננו למשל על הבחירות לרשויות המקומיות: כולם מתחרים למי יש גדול יותר. מי שמגייס יותר כספים פרצופו יכול לזרוח יותר בגדול, כל פרסומאי יודע שזהו "הכישור" החשוב ביותר לגדול אומה.
מנהיג העולם החופשי איך הצליח מוסלמי קיצוני שחור להיכנס לבית הלבן? הסבירו את זה כבר: שילוב של כריזמה, דמגוגיה, מערכת משומנת של מניפולציות, רגשות אשמה קולקטיביים וכו'. שילוב מוצלח העובד היטב על העדר. האם מכל האנושות חוסיין אובמה הוא האדם המתאים ביותר לעשות סדר עולמי בתקופתנו? חחח, שעשעתי אתכם, אה... אחת הבדיחות הכי עצובות.
רק אם יגיע מנהיג המשלב את שתי התכונות יחדיו: גם נציג אותנטי של הציבור וגם כריזמטי (סיכוי אפסי), רק אז יש סיכוי לשינוי אמיתי. עד אז נמשיך לרדוף בהערצה אחר גדולי האומה, וכל פעם מחדש נחטוף שוק כששוב נגלה לתדהמתנו לאחר הבחירות שהפוליטיקאים הם בדיוק מה שהם...
רק כוח אדיר של עדריות יכול להסביר יצר התאבדות המוני בלתי נשלט ובלתי פוסק של ציבור מודרני (להזכירכם אנחנו מדברים על תקופתנו, לא על תקופת האבן ואף לא על ימי הביניים).
אדגיש שוב כי אינני בטוח שאתם קולטים: האנושות בתקופה מאוד מתקדמת שלה - תקופתנו, תקועה ב"ברוך" בלתי פתיר עם "מנהיגים" מקרסולם ומטה, עלובים, חזירים ומושחתים. היא אינה יכולה להיחלץ מכך רק משום שחוק הטבע מספר 2 מאלץ אותה תמיד לרדוף אחריהם, ואותם להיטמע בתרבות השחיתות אליה הם מגיעים.
יש לנו תנאי מוקדם: קודם כל תצליח להיות חלק מן המערכת המסואבת, רק אחר כך נשקול לשלוח אותך למעלה כדי לשנות אותה. הו מיי גד, אנחנו כל כך טיפשים... על כך אמרו חכמינו: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם", "לכל עם המנהיגים הראויים לו", וכו'.
לאן נעלמו הלוביסטים שלנו? לעתים אני מקנא: למה בכנסת יש לוביסטים רק לעשירים? למה לי, לנו, לציבור לא מגיע שיהיו גם לוביסטים שידאגו לאינטרסים שלנו? הרי המדינה קיימת גם קצת בשבילנו, לא?
ניחשתם את התשובה: אנחנו ישנים בעמידה, בוודאי שיש לנו לוביסטים, לא אחד ולא שניים, 120 לוביסטים. לכאורה חברי הכנסת היו אמורים לפעול למען האינטרסים שלנו. אתם יודעים מהי דמוקרטיה? אתם קולטים איזה כוח עצום יש לה? אנחנו רשאים לשלוח לשלטון כל אחד מאיתנו כדי שידאג לנו. אין הגבלה, בחירה חופשית לחלוטין!!!
למרות זאת זה אף פעם לא מצליח, תמיד הנציגים שלנו מתעקשים לדאוג לאינטרסים של העשירים. למה? כמובן: תרבות! זו התרבות בה הם חיים וכעדר הם מסוגלים אך ורק לפעול על פיה.
בגלל שאנו חיים בעידן פרימיטיבי מבחינת הבנת המושג "תרבות", אין לנו מושג שצריך לשנות אותה, או אפילו לשקול האם כדאי לנסות לברר מהי בכלל. המושג כלל אינו נמצא בתודעה. יתרה מכך, אתם עומדים בתוקף על זכותכם הלגיטימית שלא להעלותו לתודעתכם גם כשאני מאכיל אתכם בכפית. אכן זהו הפלא המופלא מכל, אך אנא היאזרו בסבלנות, נדבר עליו ביסודיות רק לאחר שנסיים עם הפלא התשיעי.
זו התשובה, מהי השאלה? מלבד הצגת הפלא השמיני והסברתו, הוצגה בפניכם גם דוגמה לכוחו המופלא של חוק הטבע מספר 2. אתם תשאלו את השאלה, לא חשוב מהי - התשובה כבר ידועה מזמן. תהא השאלה החברתית-כלכלית אשר תהא, חוק העדר (התרבות) היא התשובה. תמיד.
זהו חוק טבע מדהים, אתם תמשיכו להתרוצץ כנמלים רמוסות הנתלות כל פעם בקנה קש אחר: אולי בחירות ישירות, אולי יחסיות, אולי אזוריות, אולי הגברת המשילות, אולי יש עטין, אולי משהו ישן ממשיך, אולי אמונה, אולי תקוה?... מרוב התלהבות מהריצה המטורפת שלכם קדימה לכל הכיוונים לא תשימו לב בכלל לפלא השמיני. למרות הכל אתם יכולים להירגע: אפילו אם כולנו עדר שלא יודע לשאול, אין צורך, אל תשאלו, התשובה ידועה!