כשהוצאתם סכומי עתק מקופתה המידלדלת של העירייה על הופעות אמנים ראוותניות ביום העצמאות במקום להשתמש בהון האנושי של הלהקות והתזמורות העירוניות, נשכנו שפתיים ושתקנו. כשפרסמתם מודעות בזכותו של בן העיר המתמודד בתחרות הזמר של "
כוכב נולד" ושכנעתם רבים להצביע לחינם עבור מועמד חסר סיכוי, עוד בלענו איכשהו את הצפרדע, ושכנענו את עצמנו שמדובר בשאריות של תרבות.
אבל יש גבול להבלגה. כאשר אחד מתושבי העיר מתמודד בגמר "
האח הגדול", המיץ של הזבל בתוכניות הריאליטי, אין שום סיבה שבעולם שעירייה בישראל תתלה שלטי ענק הממומנים מקופת הציבור בקריאה להצביע עבורו. היותו של המתמודד תושב העיר אינה תורמת בכהוא זה לגאוות היחידה שלה. היא אינה שבח לעיר אלא קלון. בחירתו לעזוב את העיר ולהשתקע כדייר לשלושה חודשים בכלוב של זהב בנווה אילן עבור תאוות בצע של מיליון שקל, היא דקדנס תרבותי. עירייה שמבקשת לשים את החינוך בראש מעייניה, אינה יכולה לתת יד לבושת ההתערטלות הפומבית הטלוויזיונית.
על משרד הפנים לשים סוף להפקרות הזו ולא לאפשר לעיריות לממן את מסחטת הכספים של תעשיית הבידור. הבידור הזול הזה עולה ביוקר לכל מי שמסמס כדי להצביע - שקל לכל מסרון, ועד 20 מסרונים למכשיר. בפרסומות הנואלות מממנות העיריות מסחטה מסחרית שמגלגלת הון.
מתי יקום כבר ראש עירייה אמיץ שילך נגד הזרם ויאמר "עד כאן!"?
