בתוך מספר ימים, ואולי אף בתוך מספר שעות יפלחו מאות טילי טומהוק במשקל טון וחצי כל אחד, את שמי הלילה של סוריה, בדרכם להשמיד אתרי טילים, בסיסי הגנה, סמלי שלטון ומרכזי תקשורת ובקרה, כשלב מקדים לקראת הפלת שלטונו של
בשאר אסד. סיום שלטונה של משפחת אסד בסוריה לאחר 43 שנה, יתבצע בידי ארצות הברית ובעלות בריתה, בתגובה למה שהיה ניראה כמתקפה כימית על אזרחים בפרפרי דמשק בידי המשטר הסורי ביום רביעי שעבר.
למרות זיהויו של משטר אסד עם ארגוני הטרור דוגמת חיזבאללה, ועד לפני כשנתיים (בטרם פרצה מלחמת האזרחים) עם חמאס בשל אירוח מפקדותיו בדמשק, עמידה על מאפייניה של מערכת היחסים בין השלטון בסוריה לעדות השונות ובין העדות השונות לעצמן, כמו גם התבוננות בתהליכים זהים שחוו מדינות בעלות מאפיינים דומים, מביאות לידי סברה כי הפלת משטר אסד אינה תרחיש שיתרום לביטחונה של ישראל, ואף יתכן כי יחמיר את המצב בגבולות עם סוריה ועם לבנון.
אמת, אסד והמשטר הסורי, אינם נמנים על אוהבי ישראל, וכך גם חיזבאללה - ארגון הטרור השיעי הנתמך בידי אירן, והמאיים תדיר על שלוותם של תושבי ישראל. הללו, במידה ותתבצע מתקפה על סוריה, צפויים להיפגע אנושות: אסד ומשפחתו – באיבוד שלטונם על כל הכרוך בכך, וחיזבאללה בקטיעת צינור החמצן של התמיכה הלוגיסטית והכלכלית מאירן דרך סוריה.
כמו-כן, לא יהיה זה בלתי מתקבל על הדעת שבתוך זמן לא-רב, מלחמת האזרחים בסוריה תתפשט לתוך לבנון ותפגע קשות במעמדו הפנימי של חיזבאללה (שעד כה נהנה מחסות סורית בשימור כוחה של העדה השיעית זה שלושה עשורים). לבנון כזכור, מלומדת במלחמות אזרחים על-רקע עדתי (הראשונה בשנת 1958, והשנייה בין השנים 1990-1975). הסכם טאיף שנחתם באוקטובר 1989, והביא לסיומה של המלחמה האחרונה (בינואר 1990 באופן רשמי) נתן ביטוי ליחסי הכוחות שנוצרו באותה השעה, ובכלל זה חולשתו של המחנה הנוצרי ועליונותה של סוריה.
הפרת מאזן הכוחות בלבנון, על-ידי הפלת שלטון המיעוט העלאווי בסוריה, בן בריתו ופטרונו של חיזבאללה, עלולה לעורר את הכוחות הרדומים (שהשלימו עם עליונות חיזבאללה עד היום בעל-כורחם), בקרב מתנגדיו הסונים, הנוצרים והדרוזים של ארגון הטרור, ועשויה לחדש את מלחמת האזרחים בין העדות בלבנון. אל מתנגדיו הלבנונים של חיזבאללה, עשויים להצטרף, ביום שלאחר הפלת שלטון אסד, גם מיליציות סוריות הנמנות על הרוב הסוני המדוכא, להם חשבון ארוך עם חיזבאללה בשל תמיכתו במשטר המיעוט העלוואי.
יחד עם זאת, יש לזכור, שעד לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הגבול עם סוריה היה לגבול השקט ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים. סוריה הבינה שיהיה לה הרבה מה להפסיד במידה ותוציא פעולות טרור נגד ישראל משטחה, ולא בכדי, היא מנעה בתקיפות מארגוני טרור (שחלקם אף נתמכו בידה) לבצע פיגועים בשטח ישראל מתוך גבולותיה.
גם ארגון חיזבאללה, שלמרות הצידוק הקיומי שהוא מוצא לאי-התפרקותו מנשק בתוך מדינה ריבונית, היא בקיומו של "הכיבוש הציוני" (כך על-פי דבריו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ב-8 במאי 2003 בראיון לעיתון הלבנוני א-ספיר), ועל-אף היותו ארגון תת-מדינתי, בסופו של דבר חיזבאללה הוא ארגון עם הגיון כשל מדינה. הארגון, יש לציין, מפעיל בכפרי השיעים בלבנון רשת של מוסדות צדקה וחינוך, והוא מעורה עמוקות בחיי החברה האזרחית בלבנון. פגיעה בחייהם, או רווחתם של אזרחי לבנון, ובייחוד של האוכלוסיה השיעית, עלולה לפגוע בפופלריות שהוא כה שואף לה (לא לחינם כל טקסי "הניצחונות" למיניהם שעורך הארגון). חיזבאללה גם זוכר היטב את הנזקים שספג בנפש, ברכוש ובדימויו בלבנון, במלחמת לבנון השנייה, ולכן הוא יודע שיהיה לו הרבה מה להפסיד במידה ויתקוף שוב את ישראל.
כך, למרות האיבה והמתח בין ארגון חיזבאללה לישראל, קיים בין הצדדים מאזן אימה, שמסגרתו שני הצדדים מעדיפים לשמור על היציבות והשקט היחסי משני צידי הגבול. תופעה דומה, התרחשה אצל חמאס, לאחר השתלטותו על רצועה עזה ביוני 2007. עד לאותה שעה, יכול היה חמאס לפעול בחופשיות יחסית כנגד ישראל, כאשר האחריות לרווחתם של תושבי עזה הייתה מוטלת על כתפיה של הרשות הפלשתינית. ואולם, משעה שהפך חמאס לריבון ברצועת עזה, ונעשה לאחראי על חייה רווחתה וכלכלתה של האוכלוסיה העזתית, הוא החל למעט בהוצאת פעולות טרור משטחה, ואף לנסות ולסכל מתקפות טרור וירי טילים של ארגוני ג'יהאד אחרים. מיותר לציין ששינוי זה בהתנהגות חמאס, לא נבעה מאהבת ישראל שתכפה אותו, אלא מהאילוץ להסתכל על המציאות בעיניים רחבות יותר, ומההפנמה, שפעולות שארגון טרור קטן יכול להרשות לעצמו, לא יכול להרשות לעצמו ארגון מעין-מדיני, עם מחויבות לאזרחיו.
ואולם, במידה ומשטרו של אסד ייפול, וארצות הברית ובעלות בריתה לא יתפסו את השלטון (כפי שמסתמן), עשויים המיעוטים והעדות השונות המרכיבים את אוכלוסייתה של סוריה, למצוא את עצמם במלחמת הכל בכל. במצב כזה ובהיעדר שלטון מרכזי חזק, עלולה ישראל למצוא את עצמה מול ארגוני טרור שאינם סרים להגיון מדינתי, כגון ג'בהת אלנוסרה המזוהה עם אל-קאעידה, וכן ארגונים פלשתינים שונים.
מצב דומה יכול להתפתח גם בלבנון במידה ומלחמת האזרחים תתפשט לתוכה, תערער את הגורמים הנתפסים כמיצבים (ובכללם חיזבאללה), ותפנה מקום לגורמי טרור קיקיוניים אך מחוסרי הרתעה. פריחתו של טרור מעין זה בדרום לבנון, התרחשה כזכור בתקופת מלחמת האזרחים השנייה, כאשר ארגוני הטרור של אש"ף שסולקו מירדן, מצאו בלבנון השסועה וחסרת שלטון מרכזי חזק, קרקע נוחה להוצאת פיגוע טרור נגד ישראל.
מיטוט המשטר בסוריה - לא טוב לביטחון ישראל ניתוח זה של ההתרחשויות, תוך התבוננות במבנים הפנימיים של החברות בסוריה ולבנון, מעלה כי התערבות זרה בסוריה ומיטוט המשטר שם, לא תיטיב עם ישראל בהיבט הביטחוני בלשון המעטה (וזאת עוד בטרם הזכרנו את האפשרות לתגובה ישירה בדמות ירי טילים לשטח ישראל על-ידי סוריה, חיזבאללה או ארגוני הטרור ברצועת עזה). עם זאת, אין ספק כי השימוש כנגד אזרחים בנשק כימי, מחייב תגובה חריפה וברורה של הקהילה הבין לאומית, ואם זו מרוסנת בידי סין או רוסיה, אזי שעל מדינות המערב לפעול באופן עצמאי כנגד מפעיליהם של נשקים אסורים אלו.
אי התערבות כנגד שימוש בנשק כימי, שאיסור על שימוש בו נקבע כבר באמנת ז'נבה תהווה תקדים מסוכן כנגד משטרים רודניים, העלולים להסיק כי במידה והם יעשו שימוש בנשק זה הם יהיו חסינים מתגובת העולם. על העולם (ואם לא העולם, אז כאמור על המערב) להבהיר בצורה נחרצת ששימוש בנשק להשמדה המונית מכל סוג שהוא, הינו חציית קו אדום שמפעיליו ישלמו מחיר כבד.
יחד עם זאת, על המדינות הצפויות להשתתף במתקפה הקרובה על סוריה, להסתכל על היום שאחרי הפלת השלטון בסוריה. הניסיון מלמד שלא תמיד, רעיונות וערכים דוגמת זכויות אדם, דמוקרטיה, קבלת מרות הרוב יחד עם כיבוד זכויותיו של המיעוט, הן נר לרגלה של האוכלוסיה במדינות המורכבות ממיעוטים וקבוצות אתניות מפולגות. הפלתם של רודנים במדינות אלו, לא הביאה לשחרורם של האזרחים, לחופש, לשגשוג וליציבות, אלא העצימה את מלחמות השבטים והעדות אלו באלו. הפלתו של
סדאם חוסיין בעירק בשנת 2003 ושל מועמר קדאפי בלוב בשנת 2011 הן דוגמאות טובות לכך.
גם סוריה כאמור, מורכבת מעדות וקהילות שונות. רובה הגדול של האוכלוסיה היא סונית, ואולם השלטון נמצא בידי המיעוט העלוואי המהווה כעשירית מהאוכלוסיה בלבד, ומתרכז בעיקר באזור רצועת החוף ובסביבות דמשק והערים המרכזיות. בקרן הצפונית של סוריה נמצא המיעוט הכורדי, אשר כמו אחיו בעירק, בטורקיה ובאירן, שואף להשגת עצמאות. בדרום סוריה, מתרכזת האוכלוסיה הדרוזית אשר חצויה בשאלת הנאמנות למשטר לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, ולכן לעיתים היא סובלת מרדיפה של שני הצדדים. עוד יש לציין כי בין שני המחוזות המרכזיים של סוריה: חלב ודמשק שוררים מתח ואיבה היסטוריים בשל ניגודי אינטרסים פוליטיים וכלכליים.
ביום שאחרי ההפצצה ביום שלאחר התמוטטות המשטר, סביר מאוד שהעדות השונות, ובראשם הרוב הסוני, שדוכאו במשך שנים רבות בידי המיעוט העלוואי, ינסו לבצע מעשי טבח נרחבים במיעוט זה. לפיכך ההנחה הרווחת גורסת שהאוכלוסיה העלוואית תימלט לערי החוף, ותנסה להתבצר באזור המוכר כ"הר העלוואים". הכורדים צפויים לנסות ולממש את שאיפותיהם לאוטונומיה לאומית בצפון סוריה, והאוכלוסיה הסונית צפויה להיות מפולגת בין המחוזות המרכזיים וכן בשאלת אופיו של המשטר (איסלאמי או חילוני). מתיחויות אלו, בין הקהילות השונות בסוריה צפויות להעצים עוד יותר את מלחמת האזרחים, ולהכניס לתוך הקלחת גם את ישראל.
לפיכך, הפצצה של כמה ימים על "מטרות איכות" בסוריה בידי ארצות הברית ובעלות בריתה, מבלי להתייחס ליום שאחרי, תהיה פעולה חסרת אחריות שתדרדר עוד יותר את יציבות האזור. משום כך על מדינות המערב, וארצות הברית בראשם, לקחת אחריות גם על מה שיקרה לאחר נפילת השלטון הנוכחי. ייתכן שלא יהיה מנוס מחלוקתה של סוריה בין העדות השונות כדי להפסיק את שפיכות הדמים, ויתכנו גם פיתרונות נוספים, אך מי שמבקש לערער את השלטון המרכזי (ובצדק) יהיה חייב לתרום את חלקו גם לביסוסה של יציבות חדשה.