את בוודאי תוהה מדוע תושב המזרח התיכון כותב אלייך, שם באמריקה הרחוקה. זה בסדר, גם אני כאן במזרח התיכון תהיתי מדוע העמודים הראשיים של כל אתרי החדשות טורחים לדווח לי על צירופה של כלבה חדשה, מגזע "כלב מים פורטוגזי", למשפחה הנשיאותית האמריקנית. כך שבמקצה התהיות אנחנו מתקזזים. רק ארגיע אותך ואומר שבתוך זמן קצר נדחק מהכותרות המקרה המוזר של הכלבה לטובת הסיפור קורע-הלב על יודה ונינט, ובכך באו לקצן 15 דקות התהילה שלך - או 105 דקות-כלב, אם תתעקשי.
ולעניין שלשמו. על מדינת ישראל בוודאי שמעת. גם אם אינך בקיאה במדיניות חוץ, אני משער שבביטאון כלבי המים הפורטוגזיים סוקרה בהרחבה ההתבטאות של שר האוצר הישראלי שדיבר על קרוביכם, השנאוצרים הרטובים שנשכחו בגשם. כתושב אותה פרובינציה מזרח-תיכונית, אני רוצה לבקש ממך בקשה קטנה. לא, לא התכוונתי שתרוצי ותביאי לנו את הפולארד שזרקנו אצלכם לפני שלושים שנה. משהו הרבה יותר פשוט.
אם יש לך מעט זמן פנוי - נניח, כשתשתעממי מהמעקב אחר המיילים של החתול של פוטין - קחי בבקשה עצם שמנה, בובת סמרטוטים או כל חפץ אחר החביב עלייך, וקברי אותו מול הכניסה. כן, בדיוק שם, באמצע הדשא. כעת, המתיני בסבלנות. לא ירחק היום, ולבית הלבן יגיע ראש ממשלת ישראל. את תזהי אותו בקלות: גם לו
ברק אובמה יורה "תן שלום", ומדי פעם יאיים עליו בפקודת "ארצה". בסיומו של התהליך המייגע הזה יצאו הנשיא שלך, ראש ממשלתנו ומנהיגם של שכנינו הפלשתינים, יתייצבו על המדשאה, ויתכופפו לחתום על נייר כלשהו. ואז מגיע החלק השני במשימה שלך, גברת סאני: נודה לך מאוד אם תרוצי לאותו נ"צ הידוע רק לך, ותחפרי בהתלהבות תוך שאת מתיזה רגבי אדמה אריסטוקרטיים לכל עבר, עד שתשלפי את אוצרך.
מה זה ייתן לנו? לא הרבה. פינויה של שום התנחלות לא יעוכב, וחייו של שום קורבן-טרור עתידי לא יתארכו. אבל בכל שנה ושנה, כשיצוין תאריך חתימת ההסכם, שוב יוצגו תמונותיהם של המנהיגים מרובבי הבוץ והנבוכים, ואנחנו נוכל לצרף חיוך קטן לתחושת ההחמצה הכללית שהיום הזה ישרה.
אני לא מבקש מחווה חד-צדדית; בתמורה לשירות הזה אתן לך טיפ קטן לחיים בבית הלבן. אם אי פעם מר ברק יגער בך לאחר שהצבת רגליים מלוכלכות על השולחן שלו, את יכולה לומר לו: "כבוד הנשיא, אתה התחלת", ולאחוז בפיך שפופרת טלפון כדי לעזור לו להיזכר במה מדובר.
האו-האו לכולם
