לאורך השנים היו תוכניות שכונו מדורת שבט, בימים שצופי הטלוויזיה הישראלית בהו בערוץ אחד, שחור-לבן. מדורות השבט הצליחו לרוקן את הרחובות ולרתק עשרות צופים למסכים. המעגל המיתולוגי, תוכנית האירוח של דן שילון, הייתה דוגמה לאחת מתוכניות אלו והמרואיינים האנונימיים של אז הפכו לידוענים של היום, גיבורי התרבות של כולנו.
החברה הישראלית הפכה למקדשת של המצלמה והתמונה שמתעדת אדם מוכר, בכל אותם רגעים שהוא רוצה לשבת עם עצמו בבית קפה, להתהלך בים או סתם לקרוא ספר על הספסל בגינה הציבורית שמתחת לביתו, דווקא אז מגיח צלם הפפארצי, מוכן לקרב הזוויות כדי להשיג את התמונה לעיתון של מחר ואם לא, הוא יצטרך לספק הסברים לעורך הרגזן.
מה שכנראה לא תראו כאן הוא ראיון עומק עם איש עשייה ממגוון התחומים: בריאות, רווחה, ספרות, היסטוריה, מוזיקה, שכבר נדחק לשוליים ומעטים הסיכויים שיתנוסס על עמוד השער וזה בהנחה שהראיון לא נגנז לפני, מחוסר עניין לציבור. תוכניות הריאליטי הפכו לנושא מלכד, למדורת השבט שסביבה נאספת כל המשפחה יחד, על הספה, בציפייה דרוכה לקראת ההדחה הבאה. ותוך כדי צועקים על הטלוויזיה למשמע אמירות מתריסות שנשמעו כאילו נפלטו במקרה, ושהן בעצם נוצרות במכוון כחלק מהוראות הבימוי וההפקה.
תרבות של רייטינג תעשיה שלמה נבנתה סביב תרבות הרייטינג, הכל בידי הצופים, כאילו רצו לדמות את המונח שלטון העם הלכה למעשה. בלחיצת כפתור הצופים יחליטו על התפריט של המתמודדים וגם יחרצו את דינם לעוד יום במעצר בית? או שיחזרו לביתם עם חופש תנועה מלא. האם ימשיכו להיות ניצבים בהצגה המשודרת בפריים טיים לכל עם ישראל? הצופים ימתינו בשקיקה לכל תרועה וצליל שיבשרו על פליטת פה ו"ערס" הלשון המוציאה בלי הפרעה פנינים והעלבות על כל מה שזז.
הפורמט של "
האח הגדול" שטיפס לטבלת הרייטינג ודוחה שידורים עם עידכונים ביטחוניים, הוא במקור מונח שלקוח מספרו של ג'ורג אורוול, "1984", שנכתב כבר לפני 65 שנים. שם הוא מתאר את עינו הפקוחה של הממסד אחרי האזרחים החיים תחת שלטון טוטליטארי ומתאר את הפחד המתמיד מפניו. אומנם נכון שהספר הפך לתוכנית ריאליטי מצליחה, אבל אין ספק שהתכנים המועברים בתוכנית רחוקים מלהיות ספרותיים המרחיבים את הדעת ואת חירות המחשבה. ההפך הוא הנכון, הם יוצרים קיבעון וגורמים לניוון שרירים מטאפורי.
כדי להראות עד כמה העניין הזה נעוץ עמוק עוד משחר ההיסטוריה, ניתן לחזור לתקופת יוון ורומא ולדמות ההשפעה למופעים שנעשו לאזרחים שהיו לחם ושעשועים מהשלטון שרצה לסמא את עיניהם מהשחיתות וממה שקורה מסביב. כך גם כאן ההמון הולך שבי אחרי מופע בידור שאין בו מסר ראוי או חינוכי בלי יכולת להראות שיש בצופה מנת תבונה, שיקול דעת, והוא יכול להבחין בין עיקר לטפל, ובעיקר הרצון לפרטים צהובים ורוויי רכילות שקיימת בכולנו ברמות שונות.
טהוניה בתודעה מנגד יש גם ציבור שיוצא נגד תרבות הריאליטי המשגשגת בדעה שיש גם תכנים חיוביים במכשיר הטלוויזיה שמצליח להפנט את כולנו מקטן ועד גדול. בכל מיני תחומים: היסטוריה, תרבות, מוזיקה, ראיון וגם שעשועון שמביא איתו הנאה ועוזר לאדם לפתוח את מחשבתו לדברים שלכאורה נראים כפחות חשובים. אך זהו איש העולם הגדול ולא רק גרופי של האח הגדול.
בשבוע שעבר זה נגמר בפעם השלישית. הגמר בו זכתה טהוניה, בחורה ממוצא אתיופי המתגוררת בבית שמש, שעד לפני כמה חודשים הייתה בכותרת בגלל מהומות החרדים שהתקיימו בה מדי פעם. כרטיס הביקור האולטימטיבי לזוכה בתוכניות ריאליטי שעלתה לישראל והצליחה להיכנס לתודעה של הציבור הישראלי במקום הכי חי שלה, אך האם היא אכן משקפת את המציאות?
