בסדרת המופת הטלוויזיונית "הבורג'ס" הראו בשבוע שעבר כיצד האפיפיור סוחר במחילת העוונות באמצעות הכמרים: לכל חטא עליו בא המאמין להתוודות, יש תעריף – כך וכך דוקטים לכנסייה. עיתוי מושלם, שכן אנחנו מצויים בתקופת השנה בה עושים זאת גם ביהדות.
כבר יצא לי לומר, אבל אחזור ואגיד זאת: עבודת אלילים חדרה לליבה של היהדות. מבטיחים גדולות ונצורות למי שרק יתרום X שקלים – כמובן לצדקה המתאימה. וזהו, לא צריך יותר כלום. לא צריך לחזור בתשובה, לא צריך לקיים מצוות, לא צריך ללמוד תורה. תנו את זה וצדיק פלוני יתפלל עליכם. ויש המגדילים לעשות: לא צדיק אחד, אלא 10, 20 או 40 תלמידי חכמים; ולא סתם בבית הכנסת, אלא ליד קברו של התנא הקדוש או הרבי הקדוש או סתם קדוש.
צדקה היא מצוה חשובה מאוד, אך היא אינה עומדת בפני עצמה. "ותשובה ותפילה וצדקה" אנו אומרים במרכזה של תפילת מוסף בימים הנוראים. שלושתם יחדיו, ושלושתם אחוזים זה בזה בו' החיבור. על אחת כמה וכמה – כאשר הצדקה היא למעשה פולחן לרבנים וקדושים, עם מרכאות ובלי מרכאות, חיים או מתים.
שלא לדבר על כך, שקיימים לעיתים חששות כבדים להונאות. לא תמיד הגופים שמתרימים אכן מבצעים את הפעילות שהם מספרים עליה. לא תמיד יש להם אישור על ניהול תקין. ה"הוכחות" על המופתים נשמעות בדרך כלל כסיפורי בדים. המתרימים גם לא מספרים כמה מתוך התרומות הולך למעשה למשכורות, וכמה הולך על החוברות הצבעוניות המהודרות שהם מפיצים ברבבות עותקים. וכבר קרה שגוף שהתרים בכלל לא היה קיים.
אבל עובדה שזה עובד ועובדה שזה מתרחב משנה לשנה. למה? בדיוק מאותה סיבה שתמיד יש הונאות פונזי: כי תמיד יש קורבנות תמימים חדשים, תמיד יש מי שמחפש דרכי קיצור אל העושר והאושר. ההבדל הוא, שאת רמאי הצדקה הללו לא תופסים ולא כולאים. מצד שני, יהיה להם עסק עם ריבונו של עולם – וזה הרבה הרבה יותר רציני.
