כשהייתי חייל, היה לנו קצין בכיר שדאג שבכל זמן שהוא יוצא ממשרדו לרכב, תתלווה אליו אחת מהפקידות שלו. למביט מהצד, זה נתן תחושה שהוא עוד חייב להספיק משהו לפני שהוא נוסע. יש כאלו שצריכים עזרה כדי להרים את עצמם לגובה. לאחר שנים שמעתי, שקצין שנהג דומה לכך, ננזף לאחר שחייליו הגישו נגדו קבילה בנושא. כל הכבוד שהוא עבד עליו במשך שנים, נעלם עם הקבילה הזו שפרסמה את התנהגותו המביישת ברבים.
אבל לא רק קציני צבא לוקים בזה. גם נבחרים ומתמודדים לוקים בזאת. כבר סיפרתי אודות אותו חבר מועצה לשעבר, שדאג תמיד שמישהו ילווה אותו, וזו גם הסיבה שכל מועמד לבחירות דואג להצטייד בקבוצה מרשימה ככל שניתן, שתקיף אותו. וכך, מדי יום שישי, יוצאים הפמליה המכובדת הזו למרכז המסחרי בעיירה הקטנה המכונה "המרכז", כדי ללחוץ ידיים לעוברים ולשבים.
זה קצת משעשע אותי המראה הזה של לחיצות הידיים במרכז, מאחר שהאנשים שנמצאים במרכז הם די קבועים. גם צורת הישיבה שלהם בבתי הקפה היא די קבועה ואם מישהו מהם לא עזב לעולם שכולו טוב (אני מתכוון לבאר שבע), אז סביר להניח שהם נשארו ככה עוד מהבחירות הקודמות. אז אם האנשים כבר קבועים, והמועמדים כבר היו שם עשרות פעמים לפני, אז למה שוב פעם הסיבוב הזה? אבל לא ניתן לזלזל במהלך זה, ומסתבר שהוא חשוב לכמה מהבוחרים. כך הם מודדים את אהבת הציבור כלפי המועמד שלהם, ויש שמחליטים אם לבחור במועמד כזה או אחר לפי החיבוק והנשיקה שהם קיבלו מהמועמד שלהם. יש כאלו שנכנסו לכלא על זה, אבל זה לא המקום לכתוב על כך.
המהדרים, דואגים גם לצרף אליהם נערים ונערות עם חולצות של המועמד, כדי לשוות נופך של בחירות אמריקניות. אם אנחנו לא באמריקה למה שלא נביא את אמריקה אלינו?
בשנים האחרונות אני לא מרבה להגיע למרכז בדימונה. לא מתוך עיקרון, אלא שפשוט לא מתאפשר לי. מחקר לא רשמי שערכתי לאורך שלוש מערכות בחירות, מעלה ממצאים מעניינים אודות הצוות שמקיף את המועמד שלנו והגיע הזמן שתכירו גם אתם, את הצוות שמקיף את המועמד שלכם.
1. המועמד דואג, שגם מי ששובץ כמספר שתיים ושלוש שלו, יסתובבו איתו. זה מאפשר למועמדים המשניים להראות את פרצופם לבוחרים, כדי שאלו יכירו אותם יותר מקרוב. במסע הבחירות הקרוב נצפה בלא מעט מקרים, שבהם מספרי שתיים ושלוש הם מוכרים לא פחות אם לא יותר, מזה המוצב בראש הרשימה. זה יהיה מעניין לראות מי יעמוד לצד מי, וכיצד הם ינהגו כשהם יעברו בין שולחנות הפלסטיק בבתי הקפה?
2. המועמדים שהוצבו כמספר שתיים ושלוש עלולים לגלות לאחר הבחירות, שאילוצים קואליציוניים יחייבו אותם לפנות את הכיסא שהם שאפו אליו. מה שיתחיל מלחמה חדשה. הקרעים, גם אם יימצא פתרון כלשהו, לא ייעלמו ויחזרו מתישהו בהמשך הקדנציה.
3. לצד המועמד תוכלו למצוא מישהי עם פנקס ועט. בתפקיד הרשמי שלה היא הרלשי"ת של המועמד, תוך הבטחה לא כתובה שהיא גם זו, שתנהל את הלשכה של כשהוא יהיה ראש העיר. היא עתידה להתאכזב כשיתברר לה לאחר הבחירות, בהנחה שהמועמד שלה אכן יזכה, שהתפקיד הזה בכלל מיועד למישהי אחרת, שבכלל לא הייתה שם במטה והיא כלל לא ידעה על קיומה. לרלש"ית המאוכזבת יוצע תפקיד תחת ניהולה של מנהלת הלשכה הזוכה, הן יסתכסכו כמו שבדרך-כלל קורה בין שתי נשים שרוצות לנהל אחת את השנייה, והמאוכזבת תיאלץ לפרוש ולחפש לעצמה עבודה אחרת. כעצה ידידותית לה, אני מייעץ שככל שהיא תעזוב יותר בשקט היא תמצא לעצמה עבודה אחרת ביתר קלות. אחרת, היא תגלה שפוליטיקאים לא סולחים ולא שוכחים. 4. לצידו השני של המועמד ניתן יהיה למצוא את זה שהובטח לו להיות דובר ראש העיר או עוזר ראש העיר. ככה לפחות הוא האמין, מאמין, והוא עבד קשה (לפי המונחים שלו) בשביל זה. והרי הודעה - מועמד לראשות העיר נעזר תמיד בשירותי חברת פרסום גדולה ומוכרת. הוא לא סומך על ה"עוזר" שלו. העוזר, כמו הרלש"ית, יגלה גם הוא שחלומות לחוד ומציאות לחוד. אחרי הבחירות הוא יופתע שהתפקיד הזה מוצע כבר למישהו אחר, והוא ישובץ כדובר החוג לתיפוף במתנ"ס דימונה. מאחר שמדובר באדם ערכי, לפחות לפי דעתו, הוא באמת יגיע לשם לעבודה שלא כמו אחרים שגם את זה לא יטרחו לעשות כדי לקבל משכורת.
5. ואחרונים חביבים, הם אותם הנערים המקיפים את המועמד. אני רק מקווה בשבילם, שישלמו להם על מה שהם עושים.
ונקודה לסיום כשאנשים איכותיים לא מוכנים להקיף וללוות מועמד כזה או אחר, תופסים את מקומם אנשים בינוניים. שלא נתפלא אחר-כך למה אותם אנשים בינוניים הם אלו שמנהלים להם את החיים.