נראה כי האמרה "צבא קטן וחכם" היא יותר תולדה של מנטליות מאשר הערכת מצב מפוקחת. זו כנראה שאיפה גלויה או נסתרת של אסכולה צבאית מבית הלוט"ר שהפכה עם השנים לדומיננטית בצה"ל. כל זמן שמעבר לקצה החוטם לא זוהו הכנות למערכה כוללת או התנגשות בין צבאות – נותר לרוץ אחרי חמושים ולחבוט בהם מידי פעם מהאוויר. לכך לא צריך כמובן אוגדות וטייסות ומספיק "יחידות מיוחדות".
הניסיון המבצעי של הצבא מאז של"ג, אינו כולל הפעלה מערכתית של מסגרות גדולות וניסיון התמצה במגוון פעולות כירורגיות בהיקפים משתנים וכשנדרשנו להפעלה בסד"ג גייסי/פיקודי – קבלנו את הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה.
ביולי השנה התבשרנו על "מהפכה שמוביל הרמטכ"ל גנץ – הקיצוץ הכואב ביותר זה עשור" ומדובר ב"החלטה דרמטית על קיצוץ עמוק בכוחות ובכלים. בעקבות החלטה זו הציג המטכ"ל לדרג המדיני מתווה לקיצוץ ושינוי במבנה הכוח של צה"ל. מדובר בקיצוץ רוחבי בכל שורות הצבא ויכלול האטה דרסטית בהליך ההתעצמות של צה"ל, סגירת עוצבות, גריעת יחידה ארטילרית, סגירת מערכים בחילות האוויר, הים והיבשה וכן בחימוש ובלוגיסטיקה וכל זאת "כדי להתאים את סדר הכוחות לאיומים בגבולות המדינה ואל מול יעדים ארוכי טווח" ואם כך, יש לבחון לנוכח המצב הנזיל והמסלים באזורינו אם אותה "מהפכת הקיצוצים" מהווה את המענה הנדרש לאיומים בפועל, בטווח הזמן המיידי והארוך.
מצרים - מצבו המתנדנד של השלטון במצרים, לחצי האופוזיציה האיסלאמיסטית (שעלולה לחזור לשלטון וליטול לידיה בין השאר גם צבא שכולל 3,500 טנקים ו-500 כלי טייס קרביים) והימצאותה בפועל של תשתית טרור מבית הג'יהאד העולמי בסיני אינן מהוות סיבה טובה לקצץ ביכולות הצבאיות של ישראל. לכך מתווסף התיק העזתי שטופח מרוב אמל"ח קטלני ומתוחכם שברשות החמאס ומהווה מכפיל כוח לאיום הדרומי.
סוריה – מלחמת האזרחים שמתנהלת במלוא עוזה מייצרת סיכונים משתנים עיתים לבקרים כולל התגוששות בין מעצמתית מול פתח בתינו.
לכך מתווסף התיק הלבנוני שטופח מרוב אמל"ח קטלני שמצוי בידי החיזבאללה. גם הזירה הזאת איננה עילה הגיונית לקיצוצים.
אירן – המרוץ האירני לגרעין שהושתק לפתע, נמשך ללא כל הפרעה שנראית לעין.במאמרי "ישראל והקדנציה השנייה של
אחמדינג'אד" שפורסם כאן ביום 14.7.2009,(קישור) כתבתי " אירן תשיג נשק גרעיני. ארצות הברית לא תעצור אותה, אירופה לא תמנע ממנה וראש סבא"א לא יעכב אותה. הם לא מספיק רוצים, ומול נחישותם של האירנים, פעולותיהם הן בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי ואנחנו נלמד לחיות במציאות החדשה הזאת." והיום לאחר 6 שנים נראה שלא טעיתי בהערכה הזאת והמענה לשאלה אם נקבל עלינו את הדין או נפעל להסרת האיום אינו מצוי בתחום הקיצוץ ומזעור הכוח.
ארה"ב – היחלשותה של ארצות הברית והתנהלותו של ממשל אובמה מול המשברים האזוריים מחזקת את ההערכה שנותרנו כמעט לבד מול איומי הייחוס והאמרה "אם אין אני לי מי לי" נכונה מתמיד. ארה"ב לא תעצור את אירן בתחום הגרעין כפי שלא עצרה את סוריה בתחום החל"כי. ארה"ב תספק לכל היותר תמיכה במועצת הביטחון,אמל"ח ואמצעים אך אין לצפות שחיילי צבאם ילחמו את מלחמותינו גם כשמלחמות אלו תואמות לכאורה לאינטרס האמריקני.
ישראל אינה מעצמה עתירת משאבים שמסוגלת לבנות כוח בלו"ז מהיר תוך ניהול לחימה ולפיכך על הכוח להיות ערוך, מתוחזק ומוכן גם לתרחיש קיצון כמו מלחמה כוללת במספר חזיתות. נכון שקיימים אילוצי תקציב וכן "בור" שמתקשה להתכסות אבל אני סומך על שר האוצר שהצהיר ערב בחירתו לכנסת שהוא יודע איפה הכסף ולא מצאתי את הצבא ברשימת המקומות בהם הוא נקב.
לפיכך, אין מנוס מהמסקנה - שה"קיצוץ –יוק". 2013 זה לא הזמן והמזרח התיכון אינו המקום. בטווח של שנה- שנתיים כשישקע האבק על התהליכים האזוריים אפשר יהיה לשבת ולקיים הערכת מצב עדכנית.
בימים אלו מלאו 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, ניהולה ,קשייה ולקחיה חייבים לשמש לנו תמרור אזהרה בכל פעם שעולים רעיונות שמהותם החלשת כוחנו הצבאי.
