1. בערבו של היום ...וכל מי שאהבנו וכבה- כבה בודד, ואנחנו שנותרנו כאן, פודים את אהובינו כל יום וכל לילה מבדידותם שם, אבל הם אינם פה עימנו היום למחול לנו על שלא העמקנו לדעת זאת כל כך בשעה שנרם האיר כאן, זהיר, בתוך מנורת חיינו... ועוד מעט לא יוותר לנו ולהם אלא דמעה בוהקת אחת גנוזה...
2. אפילו רוטט עפעף ונשמט אדם מוחל. אלוהים סולח.
אדם מוותר . אלוהים מסלק.
אם אדם לא יוותר - אלוהים איך יסלח.
אם ה' לא יסלח- אדם היאך יוותר....
והכל מול. פנים אל פנים .
בלי מחיצות
אפילו של משי,
עין בעין,
אפילו רוטט
עפעף ונשמט
לרגע על בבת....
ואין גלגול מחילות למחר כי מחר,
מי יאמר אם נותר עוד איש לוותר.
היום על כן,
צריכים למהר....
3. ארבעים שנה שבת. למה שבת. למה מפולשת. למה זוחל אל תוכה באין רואה צילו של יום הכיפורים. למה בא. למה לא ראה שבת ונכלם והלך אל מחוז הרוחין שמשם לא שבים. איך נשא באין רואה בחיקו תכריכים שקופים ופתע התנפץ על הרי החול במדבר ומצוקי הסלע בחרמון והשאיר, אחרי שהונס בדמנו , בארות בארות של דין וחשבון ומימיו מקדם מהולים במים שלנו היום ניבטים ממעמקים, אפלים יותר מתוכחה. לרכון. להוריד בחבלי התקווה דליים של זכוכית דקה, ולהעלות מן הבור את המים, ולהביט לתוכם והם בהירים, ועדיין איננו יודעים למה הייתה השבת ההיא מפולשת עד זעקה.
4. לא בכדי, לא בכדי בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה
עומדים העדים עוד בחוץ ממתינים לגמר חתימת העדים שבאו
מתמול ושלשום, מרחוק עוד יותר,
ועדיין הם שם,
והגזל יודע, הרעב גם הוא,
והחרב יודעת
והשכחה...
ובאים עוד עדים מקרוב, ושורה
ארוכה ומלמול משתרך בשער
למעלה
וקול בשער למטה
כמוהו דוחק
יום הדין, יום הדין,
מתי יום הדין
יבוא לא בכדי,
מתי,מתי
לא בכדי...
ערב יום הכיפורים התשע"ד
