אובדן המוסר

הטעות הגדולה ביותר במשפטי נירנברג הייתה הקביעה, לפיה רדיפת היהודים בגרמניה לפני פרוץ המלחמה לא היוותה פשע מלחמה משום שלא הייתה אז מלחמה, ולא היוותה פשע נגד האנושות משום שגם פשע זה כרוך בקיומה של מלחמה. מאז התקדם המשפט הבינלאומי והיום מוסכם, כי רדיפת אוכלוסיה אזרחית בידי ממשלתה, עשויה להוות פשע חמור גם בימי שלום. ודאי שאין מחלוקת, שרצח אזרחים בזמן מלחמת אזרחים הוא פשע חמור ביותר: רצח עם. ההקדמה התיאורטית הזו נועדה לומר, שלא צריך להיות ספק בכך שהשימוש בנשק כימי בסוריה מהווה פשע פלילי. על פשעים פליליים צריך להעניש, ויש גם מנגנון להעמדתם לדין של מי שמבצעים פשעים כלפי האנושות; תשאלו את הרוצחים והרודנים שהועמדו לדין בהאג. אז מדוע מוכן העולם החופשי והדמוקרטי להוציא את בשאר אסד פטור בלא כלום? נכון, שמענו את הטענות כאילו השימוש בנשק הכימי נעשה ללא הוראה של אסד. מעבר לכך שיש גם ראיות הפוכות, הטיעון הזה הוא גם דבילי וגם לא רלוונטי. דבילי - משום שבמשטר כל כך רודני, פשוט לא ייתכן שמהלך כל כך משמעותי יבוצע בלא הוראה/אישור של הדרג הגבוה ביותר. זה מזכיר את הטענה שאדולף היטלר לא הורה על השואה, וזה מטומטם באותה מידה. לא רלוונטי - משום שבכל מקרה ראש המדינה נושא באחריות מיניסטריאלית למה שעושים ממשלתו וצבאו. הפשרה שלפיה אסד ימסור את הנשק הכימי שלו, מעבר לקשיים המעשיים העצומים שהיא מעוררת, דומה למצב בו אדם ייכנס לקניון, יקטול עשרות בתת-מקלע ואז יאמרו לו: תתן את הנשק למשטרה ולך לשלום. מופרך ומופרע ככל שהדבר נשמע, זה בדיוק אותו הדבר. אסד רצח למעלה מאלף בני אדם, וכל שייעשה לו הוא דרישה למסור - מתישהו בעתיד - את הנשק שבידיו כדי להבטיח שלא יעשה זאת שוב. אולי גם יורו לו לכתוב מאה פעם בכתב יפה "אסור להרוג ילדים בנשק כימי". העובדה שרוסיה עומדת מאחורי הפשרה הזו אינה צריכה להפתיע. ככלות הכל, זוהי מדינה בעלת עבר של פשעי מלחמה ורצח המונים, שבראשה עומד קצין קג"ב מושחת. אבל העובדה שארה"ב ובעלות בריתה מאמצות לחיקן את אותה פשרה, מלמדת על דבר הרבה יותר חמור מאשר משבר מנהיגות ואובדן דרך. היא מלמדת על פשיטת רגל מוסרית, על העדפת אינטרסים אנוכיים וקצרי טווח על פני שיקולים ארוכי טווח של צדק. אז מה בעצם ההבדל בין ברק אובמה, דייוויד קמרון ופרנסואה הולנד לבין ולדימיר פוטין?