אור לגויים? לא מכבר דורגה ישראל בצמרת העולמית המפוקפקת של המדינות המושחתות. אם רצינו עוד הוכחה קיבלנו אותה בסקר שפורסם לאחרונה, לפיו אחד מכל שמונה ישראלים משחד רופאים בשר"פ [שירות רפואי פרטי], כדי לזכות בשירותם.
אם עד כה חשבנו שהכלכלה מתנהלת לפי חוקי היצע וביקוש, מתברר שגם ה'מוּסר' הכלכלי בכל הנוגע לעולם הרפואה מתנהל לפי אותם עקרונות בדיוק. יתנו כסף - יקבלו, וכל המרבה, הרי זה משובח. השיטה עובדת היטב. הנוסחה היא - רפואה תמורת כסף. והביקוש הרב של הציבור מזין אותה. אתיקה רפואית? תשכחו מזה. תנו לכסף לדבר.
ועוד לא אמרנו מילה על ההשלכות הרפואיות המסוכנות של התופעה, שעלו אף הן לא פעם לכותרות. לתשומת לב
יעל גרמן, שרת הבריאות.
הכל ירוק? כפי שפורסם, רבע מיליון מתנדבים אספו 2,650 טון אשפה בפארקים וביערות ביום הניקיון הבינלאומי, שהתקיים בחסות קרן קיימת לישראל. לראשונה התבצעה גם, כמיטב האופנה, הפרדת פסולת למיחזור בשקיות ידידותיות לסביבה. ישראל היפה והירוקה כמשל לישראלים היפים.
אולם אי-אפשר להתעלם מכמות האשפה הגדולה שהצטברה במרחב הציבורי של ישראל בראש השנה, כאשר חצי מיליון ישראלים בחרו לבלות בחג הקדוש בגנים ובטיולים בטבע, במקום בבתי הכנסת, כמיטב המסורת היהודית, והותירו אחריהם מצבורי זבל ענקיים. אתם שומעים טוב? שוב התגלו הפנים המכוערות של הישראלים, החיים בזבל, כשהם, איך לא, בחוץ כמובן. ושאחרים ינקו. תודה.
הישראלי היפה והמכוער כבר אמרנו?
תסמונת קן הקוקייה לאחרונה פורסם שהשר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ', החליט שהמאבטחים יעברו בדיקה פסיכולוגית או פסיכיאטרית לבדיקת כשירוּתם הנפשית לשאת נשק. אולם לטענת הפסיכולוגים, לא תמיד הם מסוגלים לחזות את מסוּכנוּתו של אדם שירצח בעתיד.
דומה שמצב עגום זה משקף תופעה רחבה, של אבחנה נפשית לקויה, ומצביע על אחת מהשתיים: או על כשלון הפסיכולוגיה, שאיננה מדע, אם אין לה הכלים להתמודד עם מצבו הנפשי של מטופל ולאבחן אותו כראוי; או - אפשרות שנייה, הסבירה יותר - שהכישלון הוא של המטפלים. כמי שאינם מוכנים להודות בכישלונם, נוח להם להשליך זאת על מוּגבלוּתו של המקצוע ובכך להתנער מכל אחריות מקצועית ומשפטית למחדליהם.
ואכן, למרבה הצער אירעו לא מעט מקרים, שבהם מידת מסוכנותם של מטופלים, לעצמם או לאחרים, לא אובחנה כהלכה, ושחרורם הסתיים בסופו של דבר בהתאבדותם, ברצח במשפחה או בסביבה. מצב הפוך הוא של אבחון אנשים נורמליים כחוֹלים, תופעה הידועה כתסמונת 'קן הקוקייה' ואשר פותחת פתח רחב להתחזוּת. היא מנוצלת היטב כאליבי בהגנה משפטית על רוצחים ולקבלת הטבות שונות.
הזבוב והשור משל ידוע מספר על זבוב שנח לו מעדנות על פני השור, שחרש את השדה יום שלם בעמל רב. בתום העבודה התפאר הזבוב לעיני עוברים ושבים: רְאו את פרי עמלי הקשה, שעבדתי מבוקר עד ערב בשדה.
כלפי מי דברים אמורים?
יאיר לפיד, איך לא. לאחרונה התבשרנו שהגרעון התקציבי נמצא במגמת ירידה. הנתונים מתייחסים לשנת 2012, עת
יובל שטייניץ כיהן כשר האוצר. אולם מי מיהר לקצור את הקרדיט? ניחשתם נכון, יורשו, שר האוצר הטרי, יאיר לפיד.
עם כל הכבוד לשר, נכון שתדמיתו הציבורית בשפל, והוא זקוק להישגים כאוויר לנשימה. ונכון שלהצלחה יש אבות רבים, אך לפיד לא נמנה עימם, אלא קודמו שטייניץ, שהזיע קשה. הרצון להתפאר בהישגים של אחרים, בדומה לזבוב שעל השור, הוא לא מכובד, ולא מוסיף נקודות בדעת הקהל. אז למה לעבוד על הציבור? האם לא היה די באפליית הלימודים האקדמיים ובעובדה שהבטיח כה רבות לבוחריו ולא קיים?
פסוקו ההצעה לפיקוח בינלאומי על הנשק הכימי - סוריה איזסִירְיֶס?
