הכותרת הזו נועדה לקרוא תגר על כל אותם עלובים ומתוסכלים שכשלו במלחמת יום-הכיפורים לרבות אנשי תקשורת וגרורי השמאל למיניו שמנסים לשכנע אותנו שמלחמה זו הייתה תבוסה וכשלון לישראל. זוהי הגישה הנבזית והפרופגנדיסטית שבאה לשרת את האינטרסים של האויב, טיעון שנועד לומר לעם היושב בישראל תכנעו...תעשו שלום עם הערבים בכל מחיר כי נכשלתם במלחמת יומה"כ...
12 שנות לימודי האקדמאים, הובילו אותי להשתלמות במדעים אסטרטגיים. בביקורי בארה"ב באמצע שנות ה-70 מצאתי שקבוצת הסטודנטים האמריקנים שלמדה איתי, נטועים עכשיו חזק בתפקידים בכירים במערכות הביטחון האמריקניות למיניהן. כולם כאחד הביעו הערכתם לנצחוננו המזהיר במלחמת יום הכיפורים, וניצחון, כידוע נמדד הן לפי נתוני הפתיחה, הן לפי האבידות ברכוש ובנפש והן במבחן התוצאה. אפילו כיום, מלחמתנו זו נלמדת בכל המוסדות הצבאיים בארה"ב.
ומדוע היה זה נצחון מופלא? מכיוון שנתוני הפתיחה שלנו היו גרועים ביותר, הופתענו בגלל מודיעין גרוע, לא היו הכנות גיוס וחימוש מתאימות (בגלל ביטחון עצמי מופרז שנבעו מהניצחון בששת הימים). בדרום עמד כל הצבא המצרי נגד גדוד מילואים שלנו שפוזר במעוזים כשמאחריו בתעוזים מפוזר גדוד שריון אחד... בחזית הצפון המצב היה אולי טוב יותר (הודות למפקד הפיקוד המוכשר חופי), אבל גם שם יחס הכוחות היה מחריד נגדנו.
לא יכולנו לחגוג אבל ראו מה קרה, תוך מספר ימים הצליח צה"ל המופתע, המפוצל והבלתי מוכן להתארגן, ותוך 18 יום להכות את האויב מכה ניצחת. ביום הקרבות האחרון כבר לא היה מי שיעצור את טורי השריון שלנו מלהיכנס לדמשק או לקהיר. עשרות אלפים מחיילי האויב נהרגו או נשבו, ציודו נהרס או נתפס ואנחנו אלו שסיפקנו מים לצבא המצרי הנצור (זוכרים זאת?). הפכנו לבעל הברית של האמריקנים שהחלו לחמש אותנו מחדש במיטב ציוד הלחימה - עד היום.
לא חגגנו! לא יכולנו לחגוג עם 2300 הרוגים מבנינו! אף שלכל מומחה צבאי בעולם קשה להבין איך מבחינת מספר הכוחות שפעלו בשדה הקרב, מספר הכלים ומספר הקרבות, יצאנו "כל כך בזול" מבחינת הנפגעים, לעומת האוייב שסבל נוראות ואבידותיו היו כבדות ביותר. אנחנו לא התחשבנו בסטטיסטיקה החיובית לטובתנו רק התאבלנו... אבל תודה לאל שניצחנו ואסור לשכוח זאת, כי אם לא אנחנו, אזי האויב ניצח...
לבסוף אני רוצה לצטט פה את הקורא ירון זכאי אשר הגיב אתמול למאמר שנכתב פה בקשר לחלקה של התקשורת במיזעור נצחוננו במלחמת יום הכיפורים. בין היתר כותב זכאי: "מזווית של התקשורת המובסת והמתבוססת בקיאה; צהל הובס וקציניו מסתירים עד היום איך. לכן התקשורת עסוקה ארבעים שנה בהצגת הנכים, פגועי הנפש והדגשת הקרבות הפחות מוצלחים, ובייחוד את הקטעים הפחות מוצלחים בהם..." לאחר מכן מוסיף זכאי: "אין בהיסטוריה הצבאית צבא "כושל" שהצליח תוך שמונה עשרה יום להפוך התקפה מפתיעה בשתי חזיתות למצב בו הוא מאיים על ערי הבירה של המתקיפות, קובר את הגנרלים של אחת המדינות (סוריה) תחת ההריסות של המטכ"ל הסורי, משמיד חילות הים שלהם, מאיים גרעינית על המעצמה (בריה"מ) שתמכה בהם, ומעביר את מצרים מהיותה גרורה סובייטית לנגררת מקרטעת אמריקנית. כל זה בוצע תוך כדי השמדת עשרות אלפי חיילי אויב ממדינות רבות, והשמדת כלי המלחמה של האויב, לרבות כלים שנשלחו על לוחמיהם ממדינות ערב אחרות. אם ככה נראית תבוסה, שיראו לי בבקשה ניצחון!...
בסיכום, אל תלכו שולל אחרי המומחים מטעם עצמם ,חדורי השינאה העצמית, אלו הטוענים שהפסדנו - כי אנחנו ניצחנו בגדול ואנחנו כיום מדינה חזקה העולה ופורחת ואילו שתי מדינות האויב דאז -ממלחמת יום הכיפורים - ממש על הפנים.
