הכדור עובר לממשלה ולכנסת

באופן אינסטינקטיבי, הנטייה היא לתקוף את בג"ץ ולומר: הוא חי במגדל שן. השופטים יושבים בארמון שלהם במרומי ירושלים, ואינם יודעים מה חשים תושבי דרום תל אביב, תושבי אילת ויתר מי שצריכים להתמודד ביום-יום עם רבבות מסתננים בלתי חוקיים. אבל מוטב לעצור לרגע, לקחת אוויר ואז להגיב. צריך להסתכל על ההרכב של בג"ץ, שהחליט לבטל את התיקון לחוק המאפשר לכלוא מסתננים לשלוש שנים. הוא ממש לא הרכב אקטיביסטי. למעשה, רק את עדנה ארבל ניתן לסמן כמי ששייכת במובהק לגווארדיה של אהרן ברק ודורית ביניש. אשר גרוניס, מרים נאור, יורם דנציגר - אלו נציגים בולטים של הגישה השמרנית. אז נכון שארבל כתבה את פסק הדין העיקרי, אבל שמונת השופטים האחרים הצטרפו אליה פה אחד ובצורה מנומקת. עובדה זו לבדה מצדיקה לבחון את פסק הדין בצורה יותר רגועה. עד עכשיו אפשר היה לעצור את המסתננים ללא משפט במשך שלוש שנים. שימו לב: ללא משפט. די היה בכך שהם נכנסו לישראל שלא כדין, כדי שהם ייכלאו לתקופה העולה על זו הנגזרת ברוב המכריע של המשפטים הפליליים בישראל. בא בג"ץ ואומר: זה יותר מדי. גרוניס אפילו אומר במפורש, שאם החוק יקבע תקופה קצרה יותר - קרוב לוודאי שבית המשפט העליון לא יתערב. האם באמת כל כך נורא, שחוק דרקוני שכזה לא יהיה בספר החוקים שלנו? נכון, יש בעיה קשה מאוד - אבל לא של מסתננים חדשים אלא של הרבבות שכבר יושבים בארץ בצורה בלתי חוקית. (ואגב: מגיעות כל המחמאות לבנימין נתניהו ולאלי ישי, אשר במדיניות נחושה ותוך התעלמות מהרבה ביקורת צבועה, הביאו לכך שגל ההסתננויות נפסק). זהו מצב שונה מכפי שהיה כאשר נחקק התיקון, ולכן המשמעות המעשית של ביטולו איננה כה דרמטית כפי שניתן לחשוב. במילים אחרות: הצורך בהרתעה - הנימוק העיקרי לתיקון - כבר נעלם למעשה. עכשיו צריך לחשוב מה עושים עם מי שכבר נמצאים פה. כדאי לשים לב לכך שכל שופטי בג"ץ אומרים, שזכותה של המדינה לקבוע מי יבוא בשעריה וזכותה לפעול נגד מי שנכנס אליה בצורה בלתי חוקית. השאלה היא באלו אמצעים. ארבל אף מציבה בפני הממשלה והכנסת סט של כלים אפשריים, כולל כאלו שהיו מעוררים זעקה ("גזענות, גזענות!") אילו הוצעו בידי מישהו אחר: כליאת לילה של המסתננים, רישום מדוקדק שלהם ועוד. הכדור עובר לידי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת: האם יפעלו במהירות ובנחישות ברוח המלצות בג"ץ, או שמא - כנהוג במקומותינו - יניחו לנושא להתמוסס. העובדה שמספר המסתננים החדשים שואף לאפס, אינה סיבה לנוח על זרי הדפנה. מותר למדינה לנקוט בצעדים שיוציאו למי שכבר נכנסו את החשק להיות כאן - אומרים השופטים. כעת עליה לעשות זאת.