התבססותו המחודשת של
אריה דרעי בראש שס, לצד הזמן הרב שעומד לרשותו לבנות מערכת פוליטית חדשה ומוצקה באופוזיציה - ללא תלאות ולחץ קואליציוני, היו אמורים להניב מערכת מנהלית, פוליטית ורעיונית חדשה בשס.
דרעי אינו טיפש ולו ניסיון עצום בבניית מערכות וגיבוש פעילים ומנהיגים. חזרתו לאחר ימי הכלא, והרצון לשינוי תדמיתו ותדמיתה של שס היו אמורים להניב שידוד מערכות חדש, לבנות "קאדר" של אישי מופת ולהשכיח מהציבור את אותה שס האפורה עם ראשייה המושחתים ועם לא מעט עברייני ממון ואף עברייני צניעות ומעשי תועבה. לזה היו קוראים בשפת הכדורגל "משחק פתוח עם העלאת שחקני נוער נמרצים לצד רכש מבריק" שישכיח את אותה "ש"ס מהבונקר". אבל דרעי - ערב הבחירות המוניציפליות הקרובות, מעדיף את משחק ה"בונקר" עם אותם שחקנים אפורים וללא ברק והתחדשות.
מאחר שכבר אמרנו שדרעי איננו טיפש הרי שמסתבר שהוא הולך על "בטוח". הוא חזר למפלגה שבה השליטה כבר איננה מוחלטת בידיו - למרות הדחתו המוחלטת של
אלי ישי, ובמפלגה זו שולטת גב' יהודית יוסף כ"מפקחת על". בבחירות האחרונות לפרלמנט הרי שדרעי לא סיפק את הסחורה הדרושה ולא מעט משום ריבוי פעילים בכירים שלא כולם היו ממש מזוהים אך ורק עימו. לכן דרעי החליט ללכת על בטוח. במשחק התקפי מבקיעים שערים רבים אך עלולים לספוג יותר ולכן דרעי החליט קודם כל לא לספוג שערים ורק אח"כ אולי לבצע שידוד מערכות, וגם זאת לאחר מספר עונות בלבד. אבל ההימור הישן על הסגל האנכרוניסטי עלול להיות בעוכריו ובעוכרי שס.
ההפגנות נגדו - מנתיבות ועד י"ם, צריכות להוכיח לדרעי כי הימים שבשס רעדו ממנו הפעילים שהודחו על ידו עברו. יתרה מכך, הגר"ע יוסף הזדקן בשנים רבות ולאחר 120 מעמדו של דרעי לא יהיה עוד מוחלט כפי שהיה ערב כניסתו לכלא. אבל כאמור דרעי החליט על "בונקר" כשיטה הטובה ביותר לדרעי על חשבון השיטה הטובה לש"ס.
ה"בונקר" הזה מחזיר את שס לימייה הנמהרים והפעם תדמיתה המושחתת איננה באה מתוך אילוץ אלא מתוך בחירה. אבל דרעי מצפצף על התדמית הדתית ועל הבריחה מחילול ה' ובירושלים - "ספינת הדגל" של היהדות החרדית, הוא מציב חשוד בפלילים בראש הרשימה. דרעי בונה על כך שמצביעי שס הולכים עם המפלגה הזו גם לירח.
אלי שמחיוף - עסקן אפור ובינוני, הוא חוד החנית ברשימת שס לעיריית י"ם. גם חזרתו של אבנר עמר - עוד נאמן "עיוור" ואפור של דרעי מימי המבול והכלא, אף הוא חוזר לזנק ועוד לעיר החרדית המורכבת ביותר ביחסי אשכנזים וספרדים, למודיעין עילית. בראשל"צ שולח דרעי הביתה את ג'מילי - נאמנו של אלי ישי, ומחזיר את אריה כהן רב המעללים ואשר הואשם לא פעם באלימות, בניבול פה וב"אי-סדרים".
באלעד חוזר לשורות צוריאל קריספל הוותיק שכמעט שכחו ממנו וכך הלאה וכך הלאה. אריה דרעי חפץ בשמירה על הקיים - משמע דרעי ראש לעולמים, ולא בהפתעות וחידושים של בני תורה ועסקנים חדשים ומבריקים. מאחר שדרעי עדיין מקווה לחזור לקואליציה אי פעם הרי שהוא מעדיף לחזור אליה עם הרכב שרים וסגני שרים אפורים אך נאמנים ולא עם שרים וסגני שרים מבריקים אך מהפכנים.
ובאשר לתדמית של שס ולבריחה מהשחיתות הרי שזה בדיוק הדבר האחרון שהדאיג אותו אי פעם את דרעי וזהו הדבר האחרון שגם מדאיג אותו היום. את הספרדים הוא מעדיף ככנועים ו"דפוקים" ( כהגדרתו שלו.. ) ושמצידו שה"מהפיכה הספרדית" תוכרז בבוא העת רק ע"י אליהו הנביא, טרום בוא משיח צדקנו.
