מסתבר כי לנמל התעופה בן-גוריון קל יותר להיכנס במשאית גנובה מאשר לצאת בגפך. ולא מדובר באנשים שמנסים להימלט מן החוק ומונעים מהם את היציאה, אלא באזרחים טובים והגונים. אם אכן אתה רשאי לצאת, אם יש לך דרכון תקף וכרטיס טיסה. אבל כל זאת בתנאי שאתה יוצא ביום חול. אם אתה יוצא בשבת ובחגים, הסיפור שונה. עוצרים אותך. לא אותך, אלא את היציאה שלך. זאת מכיוון ששירות מסוים, להנפת דרכונים, לא פועל בשבתות. ואתה תוהה מדוע. הרי כל השירותים והעסקים פועלים בנמל, כולל מערכת הביטחון על כל שלוחותיה, למעט יום הכיפורים כאשר הנמל סגור. דווקא ביציאה מן הארץ, פתאום אתה מרגיש שאתה לא אדם חופשי. אתה במעין גטו. לא כזה שבתקופת מלחמת העולם השנייה, אלא בגטו דתי. אותו גטו קלאסי אשר בדיעבד שמר על היהודים בהיותם בגולה. אבל אנו לא בגולה, אלא בישראל, ואנו לא בגבול שבין יהופץ וכתריליבקה, אלא בנמל התעופה הבינלאומי של ישראל בשנת 2013.
זוג ידידיי הגיע ביום חמישי בערב, א' דראש השנה, לנמל התעופה בן-גוריון כדי לצאת לפריז, ובעת הבידוק התברר להם כי האשרה של האישה היא בסדר, אולם הצרפתים דורשים שהיא תהיה בתוקף שלושה חודשים - וזאת הייתה בתוקף רק חודשיים וחצי. בדרך כלל ישנה עמדה של משרד הפנים אשר מנפיקה דרכונים במקום כדי לאפשר לאנשים לצאת. אבל העמדה הייתה סגורה כי היא מושבתת בשבתות ובחגים. ידידיי הפסידו טיסה, מלון שהזמינו, שלא לדבר על מה שנוסף להם - תסכול, מרירות ועוגמת נפש. לבסוף, לאחר יממה הצליחו לצאת לציריך ביום ראשון לפנות בוקר ולהמתין חמש שעות עד לטיסה מזדמנת לפריס.
הרשויות יכולות לטעון, ובצדק, שעל בעל הדרכון לוודא מראש שהוא תקף למדינה שאליה הוא יוצא. יתרה מזאת, בעלת הדרכון האמור, נדרשה, בהסבר בכתובים לטיסה, לדאוג שהדרכון יהיה בתוקף חצי שנה. על כך היא משלמת קנס בסכום של יותר מ-1,100 שקלים לחידוש תוקף הדרכון. ותשלום הקנס לעצמו הוא צודק. אבל יחד עם זאת, כל השירותים בנמל פועלים כמו שפועלים שירותים רבים ולמעט במערכות הביטחון, בעיקר צה"ל, אנשים דתיים לא ממלאים תפקידים רשמיים בשבתות. גם במסגרות פחות חיוניות כנמלי התעופה, כגון מוזיאונים, אנשי הקופות הם לא יהודים אלא נוצרים, או מוסלמים, מכל מקום, לא יהודים ושלום על ישראל. אתה יכול לקנות כרטיס בעיר הקודש ל
מוזיאון ישראל בשבת, כאשר האיש שמוכר את הכרטיס הוא לא יהודי. מדוע אין סידור כזה בנמל התעופה בן-גוריון? מדוע אזרח במדינה הזאת גם כאשר הוא חושב שהוא חופשי, הוא בעצם לא חופשי. הוא חסום. הוא לא יכול לנוע.
הרי מדובר בטעות אנוש ולצורך זה קיימים שרותי חרום. גם בתחומים אחרים, כאשר הדבר נגרם בעטייה של אי-זהירות, או אי-הקפדה של האזרח. הרי מי שמפעיל מנגל בשבת, אין בכוונתו להבעיר אש ביער. הוא לא נזהר, והכבאים באים לכבות את השריפה. או אם יש תקלה בגז, או במים, או בכל דבר שנובע מהעדר זהירות או מאי-שמירה על תקנות - לשם כך קיים השרות גם בשבת. אז מדוע לא בנתב"ג?
סחיטה כשרה הסוגייה כבר עלתה בתקשורת אבל מהיבט אחר, דווקא בשל התעריף המופרז. בידיעה ברשת מאקו מובא סיפור שהתפרסם בעיתון "
גלובס". ככה נמסר בידיעה על המשפטן רועי אלנקווה שהחליט להפתיע את בת זוגו לפני כשנה עם סוף שבוע בחו"ל: "ביום הטיסה התברר כי הדרכון של בת הזוג לא היה תקף, ולפיכך הוא נאלץ להשתמש בשירותי הנפקת דרכון מיידי שמפעיל משרד הפנים בנתב"ג. 'שילמנו כ-1,105 שקל בעבור דרכון חדש, לעומת 270 שקל במשרד הפנים. מקובל לחלוטין שהאזרח ישלם פרמיה עבור שירות מיידי, אבל לגבות פי ארבעה ממחיר הקרן? מדובר בקנס למי שזה המוצא היחידי עבורו', אומר אלנקווה ל'גלובס'. על-רקע הדברים הללו הוגשה לאחרונה בקשה לתביעה ייצוגית נגד מדינת ישראל ומשרד הפנים, בטענה כי המדינה מתעשרת על חשבון האזרחים בכך שהיא גובה קנס בלתי סביר מאזרחיה. הבקשה הוגשה באמצעות משרד עוה"ד. יצוין כי המחיר לדרכון עבור אזרח קטין (עד גיל 18) הוא 140 שקל בלשכות משרד הפנים ו-550 שקל בנתב"ג. עוד יצוין כי השירות התייקר משמעותית מאז החל ב-2004, אז עלה דרכון לבגיר כ-400 שקל בלבד".
"'יש פה מגמתיות של סחיטה, לא של תשלום עבור שירות, אלא של ענישה', אומר אלנקווה. 'מפנייה שלנו לממונה על
חופש המידע עולה כי בשנתיים האחרונות המדינה הכניסה לקופתה קרוב ל-19 מיליון שקל מהוצאת דרכונים בשדה התעופה'. מרשות האוכלוסין והגירה במשרד הפנים נמסר בתגובה: 'השירות בנתב"ג הוא שירות ייחודי, שלא קיים באף מדינה בעולם. לאור זאת, השירות כרוך באגרה גבוהה יותר משירות רגיל בלשכה, שבה לא מונפק הדרכון במקום. לשכות רשות האוכלוסין וההגירה פתוחות בכל הארץ רוב ימות השנה. בחגים, בשבתות ובחופשות מרוכזות של משרד הממשלה,
לשכת החירום הנה זו אשר בנתב"ג (הדגשה שלי) אנו יוצאים בקמפיינים בהם נדרש הציבור לבדוק את תוקף דרכונו, בעיקר לפני הקיץ. לאור האמור לעיל, הרי שיש לברך על השירות הייחודי ולא להלין עליו'".
אם ככה, היכן היה השירות הזה, היקר והסחטני, כאשר זוג מכריי היו זקוקים לו. לזה קוראים "סחיטה כשרה" בתוספת "מעצר בית", והגיע הזמן ששר הפנים החדש שדואג למהגרים בלתי חוקיים לצאת את המדינה יעשה שאזרחים הגונים יוכלו גם הם לצאת ממנה בלא להיות חסומים במחסום הדתי. לשבחו ייאמר שהוא האריך לנו קצת את הקיץ. אם כך, יביא נא קצת אור למנהרה הקלריקאלית החשוכה שנשלטה במשך שנים על-ידי שר חרדי, שהחריד אותנו וחיזק את חומות ה"גטו". ודאי שהוא לא קיבל את המלצתו של משה מנדלסון - "הייה יהודי בביתך ואדם בצאתך". "להיות עם חופשי בארצנו" הוא לא רק ההמנון שלנו. הוא גם הכמיהה. ואין עם חופשי, אם האדם לא חופשי.