שני אירועים שלכאורה אין קשר ביניהם, קישטו את ערב החג. ביטול חוק הכליאה הבלתי חוקית על-ידי בג"ץ, ודוח חמור של בנק ישראל על משבר המשכנתהות. שניים ביום אחד. אבל, יותר מהכול, זה היה יום חשוב מכיוון שניתנה לנו ההזדמנות לראות בפעולה את סדר העדיפויות הלאומי ואת לקיחת האחריות הממשלתית. במילותיו של אדם דגול - החלק הראשון לא נכון, השני לא יהיה.
מצד אחד, החלטת בג"ץ לבטל את התיקון לחוק המסתננים, שמתיר מעצר אזרחים זרים למשך שלוש שנים, מבלי להביאם בפני שופט. לגופו של עניין, מדובר בהחלטה חשובה, שממרקת מעט את המצפון הדמוקרטי של מדינת ישראל, גם אם לא פותרת את "בעיית המסתננים" שאכן קיימת.
ההחלטה לבטל את התיקון היא נכונה, מכיוון שהחוק במדינת ישראל מקנה את הזכות להישפט לכל אדם המצוי תחת ריבונותה, אזרח ישראלי או אזרח זר, יהודי או מוסלמי, זה לא משנה. לכל אדם שנמצא בישראל, גם אם הסתנן לשטחה בניגוד לחוק, יש את הזכות להציג את טיעוניו בבית המשפט, לזכות להגנת עורך דין, ולהיכלא רק בכפוף להרשעה ולביצוע עבירה. זה החוק, ובג"ץ, בתור בית הדין הגבוה לצדק (לצדק!) מחויב לשמור עליו.
אם הממשלה בכל זאת רוצה לפתור את בעיית המסתננים, שתואיל נא לעשות זאת מבלי לעבור על החוק שהיא עצמה חוקקה, ואם אפשר, אז גם בלי לעבור על אמנות בינ"ל, ומתוך כבוד לגרים ברוח תורת ישראל. למשל, על-ידי פיזורם בכמה מוקדים והגדרתם כעובדים זרים. בכל מקרה, קיימים פתרונות הגיוניים יותר מכליאה לא חוקית ל-3 שנים.
האירוע השני, הודאת בנק ישראל בקיומה של בועת נדל"ן ובקריסה צפויה של שוק המשכנתהות. במספרים, הדוח מספר שקצב הגידול בתשלומי המשכנתהות גבוה פי 2.4 מקצב הגידול בשכר. אם יימשך, הפער הזה הולך להביא לכך שמאות אלפים לא יוכלו לעמוד בהחזרי המשכנתה שלהם, מה שיוביל לפינוי החייבים, לירידה דרסטית של מחירי הנדל"ן, לאבדן הון משמעותי לבנקים ולמשק, לפשיטות רגל, לפיטורים המוניים, למיתון. המציאות והדוגמאות המקבילות מהעולם, מצביעות על כך שזו רק שאלה זמן.
במדינה נורמלית, ממשלה שנחשף קלונה, שאחראית לתיקון הבעיה (ואולי גם ליצירתה), הייתה מתייחסת לנושא בכובד ראש. שריה היו מכנסים מסיבות עיתונאים, מרגיעים את הציבור, מציגים תוכניות לתיקון. ממנים נגיד. לא בישראל.
בישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (שבה הרשות המבצעת מהווה רוב מהרשות המחוקקת), השרים וחברי הממשלה בחרו להתמקד בעוול שנעשה להם בבג"ץ. אחד אחד, מהגדול לקטן, הם זעקו על פגיעה בהפרדת הרשויות ובתושבי דרום ת"א, וכמו ילדים קטנים הפנו אצבע מאשימה לשופטים. אין מה לדבר בכלל על הצעת פתרון הולם לטענות הראויות של התושבים.
בישראל, מדינה עם גרעון תקציבי של 40 מיליארד שקלים, עם חוב מצטבר של מאות מיליארדים, ועם אוכלוסיה במינוס קבוע, אף אחד לא מעוניין להתייחס לפיל שבחדר, ה"בעיה הקיומית" האמתית. בעיני חברי הממשלה, התרסקות אפשרית של כלכלת ישראל היא לא נושא ששווה לצייץ בשבילו. או לסכן את הכיסא בגינו.
ערב החג היה יום היסטורי. יום בו שרים וח"כים הבהירו כי הם מעדיפים להתייחס לבעיות הנובעות מ-50,000 פליטים (פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית ישראל, חמישית ממספר העובדים הזרים החוקיים), מאשר לקחת אחריות על בעיית הנדל"ן הממשית והמסוכנת יותר, זו הנוגעת למיליוני ישראלים, משרתי צבא, משלמי מיסים ונושאי הנטל.
ביום הזה הובהר לציבור, שסוגיית הפליטים ממוקמת גבוה יותר בסדר העדיפויות הלאומי מקריסה אפשרית של הבנקים. בישראלית מדוברת, היום הזה המחיש את המומחיות הגדולה ביותר של נבחרינו- ספינולוגיה.
