ממשלת ישראל במבוך ולא מוצאת דרכה, היא רוצה להוריד את מחירי הדיור באופן מדורג ומתון, היא גם רוצה להקטין את סיכוני הלווים והבנקים מפני עליית הריבית, והדרך שהיא מצאה לנכון לפעול היא על-ידי הקשחת תנאי קבלת משכנתאות ועל-ידי הטלת מיסים על רוכשי דירות השקעה על-מנת להרתיע משקיעים מערוץ השקעה זה.
אבל הממשלה הולכת לכיוון אחד, והציבור הולך לכיוון אחר, במקום ששיעורי המשכנתאות ירדו, בעקבות הפעולות של הממשלה, שיעורי המשכנתאות עולים, וככל שאנו בתוך בועת נדל"ן הבועה ממשיכה להתנפח ולהתנפח.
הכיצד? הממשלה מבקשת להקטין את הביקושים, היא עושה זאת בכלים של משוכות שהוא מציבה בפני הקונים, תוך שהם יודעים שאם הממשלה תצליח, הם קונים כעת סחורה שתוך פרק זמן קצר תהיה שווה פחות, ובכל זאת הם בכל זאת רצים וקונים.
מדוע זה קורה? יש לכך תשובה אחת, חוסר אמון, חוסר אמון קיצוני בהנהגה הכלכלית של המדינה, נגיד בנק ישראל אין, שר אוצר ברברן קיצוני, חסר כל כישורים לתפקידו, וראש ממשה שנזהר כנראה שלא להתערב על-מנת כמה שפחות ללכלך את הידיים.
ניתן להגיע למשברים גם כאשר יש אמון במערכת אך ודאי של ניתן להינע ממשברים בהעדר אמון במערכת, בייחוד העדר אמון כל כך קיצוני ובולט.
