את הסיפור הזה גרוסמן לא יכתוב. גם
עמוס עוז לא. הם אינם סופרי צללים, מה פתאום. הם מאלה שמוציאים הכל לאור, אנשי אמת. הסיפור הזה הוא סיפור צללים נדוש, כמעט חוזר על עצמו, חלילה. סיפור כזה לא ייקח את עוז או גרוסמן או שניהם לסירוגין לפסטיבל תרבותי רווי פרסים בגרמניה. זה לא סיפור שהגרמנים רוצים או אוהבים או לסירוגין מוכנים לשמוע. זה לא סיפור שמאוחד אחד באיחוד האירופאי חפץ לשמוע. אירופה כידוע הינה איחוד היום, לסירוגין איום. אבל גם בלי איחוד היא ידעה היטב ויפה-יפה כיצד לחסל את יהודיה. נכון, עברו מאז שבעים שנה ויותר, אבל תאמינו או לא, חיים עדין בינינו אנשים שאירופה הטיבה לחסל בכל תפוצותיה.
חייל ישראלי עובד עם ערבי מוסלמי במסעדה בבת-ים, נוסע איתו במונית לביקור משפחתי בביתו הכבוש. שם, ליד נוף הזיתים הפסטורלי יש בור מים חיים - שם החייל מוצא את מותו הכמעט טבעי במעשה רצח. הערבי המסכן של הזמן הצהוב תכנן בקפדנות את רציחתו של הקולגה במסעדה. לערבי הרצחני יש אח טרוריסט מאחורי סורג ובריח. הרוצח (ערבי מוסלמי-פלשתיני) מתכנן לעצמו משא-ומתן עם מדינת ישראל על שחרור אחיו תמורת גופה נרקבת של חייל ישראלי צעיר ותמים שעובד בשעות הערב באותה מסעדה. איש מהם לא קרא את גרוסמן מלבדי.
כאמור, עם הסיפור הזה גרוסמן ועוז לא ייסעו לשום פסטיבל גרמני. זה לא מה שרוצים באירופה ספוגת רגשי אשמה קטנוניים שמוצאים ביטוי נפלא בוועידת דרבן לזכויות נפלאות של האדם, ושכמותה. בגרמניה רוצים זמן צהוב, הרבה צהוב, הרבה זמן מסך. רוצים להראות לבני בריתם האירופאים כיצד היהודי הוא בעצם בריון קשקשים רצחני ונקמני, כמעט נורווגי מסוג וי-קינג שמשמיד ערבים קטנים ומסכנים, צעירים חסרי מנוח, לארוחת בוקר ליד אלפי המחסומים ומלמדי הבקר. מי כמו יהודי נאמן לעצמו ולעמו, אליטיסטי ובעל השראה כמו הסופרים שלנו – שעדותו תכה בתדהמת זוועה תרבותית את הקהל הגרמני שלנו? זו עדות מפי הגבורה על הדבר הנורא שקרה ליהודי. קפקא יהודי של גרגור סמסא התעורר בוקר אחד וסימסם לכל העולם ואימו החורגת שצמח לו גרזן בין הרגלים וסכין טבחים בין השיניים. כן, אחרי שכל זה התרחש בדמיונו של קפקא וחלף כברק במוחם של עוז וגרוסמן - הסופרים נשארים עוד לילה במלון אחרי הפסטיבל הגרמני וסופרים את הכסף של הפרסים.
היהודים האלה הפכו בעצמם את עצמם מקורבן נקלה לרוצח מכלה. זה טבעי, אתם רואים, אומרים מוספי העיתונים בכל דער-שפיגל, הנה, זה התרחש גם אצלנו לפנים במתכונת די צנועה, זה יכול להתרחש בכל מקום בעולם. לא שאנחנו מצדיקים את מה שקורה בגדה, מה שעושים שם כל היהודים לכמה ערבים מוסלמים כולם. הפרס שלנו לסופרים הוא זעקה גדולה של האמת. הנה, כל זה מתרחש למגינת ליבנו. התאמינו, גם בישראל? היהודים האלה שהתבכיינו לפני שנות דור הם-הם-הם הטובחים עכשיו בפלשתינים באבחה ללא אבחנה. ילדים, זקנים, טף, זאטוטים, זקנות, נשים, יולדות – מה לא?והכל בצורה שיטתית...
גרוסמן ימשיך לכתוב את הזמן הצהוב כדי לצבור נקודות בחברת התעופה הגרמנית בדרך העולה לעוד פרס ספרותי ועוז ינסח את המניפסט הצלבני בכל דרך אפשרית. כשהיה נער וחשבו שאינו מסוגל להזיק לזבוב, הוא פרסם נובלה שצמחה במנזר השתקנים. זמננו תם, היה המסר שלו לכל יהודי. כל מה שאנחנו מסוגלים לעולל פה זה הרס, מכאוב ושפיכות דמים מצטברת. הנה, מנזר השתקנים הצלבני שותק. מה הוא מזכיר לכם בנוף המוסלמי מסביב?
אבל המסר של הזמן המצהיב שונה לחלוטין.
הפלשתינים ימשיכו להעמיד פנים כלפי העולם, לחייך אליו ולומר שפניהם לשלום וכל מה שהם רוצים זו אחוות אחים וזכות לעבודה באותה מסעדה. הם ימשיכו לפתות אותנו בעזרת שמאל פתטי מסוג '
שלום עכשיו' וכמה סופרי צללים בצלם פלשתיני. הוי, כמה שאירופה אוהבת לעשות את השימוש השגרתי ביהודי שלה. תמורת מזומנים, כמובן. אפילו מראש, עם כרטיסי טיסה וחשבון מלון. רצוי שתבואו לפה באביב העמים המוסלמים, הם מודיעים לסופרים שלנו. הפריחה פה בשיאה – חגיגת אבקנים ואלרגיה ענקית.
בשנים 37-39 השמיד סטאלין מיליוני אוקראינים ופולנים ברחבי ארצו הפורחת (גם אחרים, כידוע). בשנים 32- 33 נקטלו ברעב תוכנית החומש מיליוני קולאקים (איכרים) וטרוצקיסטים שסומנו כמתנגדי המשטר. מי הרג אותם, לדעתכם? זה היה ארגון משטרה שנקרא תחילה.ג.פ.או ואחר-כך טוהר שמו במעלות קדושים והפך ל-נ.ק.וו.ד. בארגון הזה פרחו לראווה כל גדודי הרוצחים ששימשו את סטלין הטהור, שמש העמים. בארגון הכביר והנעלה הזה שירתו למעלה מ-40% יהודים. הם רצחו, ניהלו וספרו את הגוויות בכל מחוזות חפצם. כשהיטלר פלש לפולין ואחר כך לאוקראינה עברה השמועה מפה לאוזן שהוא בעצם מגיע כדי לחסל את שלטון היהודים ברוסיה הסובייטית...
זהו-זה. הגלות נמצאת בכל מקום שיהודי משרת גויים.
כנופית באדר-מיינהוף חוזרת? מי שחיפש הרפתקאות שוד בנקים ודם, לאו-דווקא בבנק הדם, היה מוזמן בשעתו להצטרף לכנופיית הפסיכופטים הרוצחים לשם פארק השעשוע שבדבר. כנופיה גרמנית וגם בינלאומית שאחד משמותיה היה סיעת הצבא האדום. שלוחיה של כת אמונית זו פעלו גם אצלנו. איך לא?
כמו הצבא האדום בשעתו הגדולה של טרוצקי, גם הכנופיה הזאת שאפה לשחרר את ברלין ובעקבותיה אל העולם כולו. שוד הבנקים היה שעשוע קולנועי וטריק של יחסי ציבור ופרסומת דם-חינם בכלי התקשורת שטופח באופן יציב וביד חזקה על-ידי השטאזי. מי שלא יודע מה פירוש הדבר – שיכנס לאינטרנט. הוא לא יצא משם במהרה.
שעשועים ודיסנילנד מובטחים, הצהיר אחד הלקוחות-סוכנים של ארגון הפעולה אל-שבאב בקניון של קניה. בואו בהמוניכם, אמר הרווח בין שיניו והחיוך הרחב על שפתיו הלבנות. בואו מכל העולם – כי פה אצלנו העולם מתרחש.
פעם היה זה ארגון בלהות בולשביקי חשוך שמעבר לחומה הסינית בברלין שהפעיל את הרוע בעולם בזכות השעשוע הציבורי ושפיכת הדמים המשכרת. היום זה האיסלאם הקיצוני. אידיאולוגיה של דת ודת של אידיאולוגיה. היינו-הך. כנופית באדר-מיינהוף בצבע אחר. השמאל האירופאי הנאור יצביע בעד.
אבל, איך השירות? ראיתם את המודעה הנוסעת? בתל אביב האוטובוס העירוני לוקח אותה על דופנותיו לכל עבר וגם מעבר לירקון לכיוון האוניברסיטה. סוגרים את האוברדרפט, צועקת המודעה. ישראל סוגרת את המינוס. איך? שואל את עצמו אדם ממוצע ונורמטיבי כמוני. למודעה יש תשובה: לוקחים הלוואה ב....(שם החברה הממשכנת שמור כמי שקיצץ בנטיעות קק"ל). קסם ישראלי בנקאי לתפארת.
הם יעניקו לכם חור גדול בתמורה לחור קטן. ישועה אין פה, גם לא תקווה. אבל איך השירות?
