הרב
עובדיה יוסף שוכב בבית החולים הדסה, מורדם ומונשם, וסביבתו נלחמת על ירושתו כאילו כבר נפרד מאיתנו. אין בושה גדולה מזו ליהדות, ליהדות המזרח, לעם ישראל, למדינת ישראל.
ואתם, המאמינים שלרבנים האלה יש סמכות לכוון את חייכם, להשפיע על פרנסתכם, לקבוע מה ילמדו ילדיכם ומה לא, האם לא די לכם בהנהגה הזו? האם לא מאסתם בה? האם לא בא לכם לזרוק אותה לארבע רוחות השמיים ולהשתחרר מחיבוק הדוב שלה?
האם אלה האנשים הגדולים שקובעים ויקבעו את חייכם? האם אלה המנהיגים הרוחניים שיכוונו את חייכם? האם ילדיכם לא ילמדו די חשבון ודי אנגלית על-מנת שיהיו עצמאיים כלכלית, בהוראת אנשים אלה? האם ילדיכם לא ישרתו את העם והמדינה ככל שאר הילדים כי אנשים אלה הורוכם כך?
ועינינו הרואות, שמה שיש להם בראש זה איך לעמוד בראש התור כאשר ירד המלאך גבריאל וייטול את נשמתו הכואבת של הרב יוסף, ומטרתם מקדשת את האמצעים. הם מבזים עצמם, מבזים את היהודיות ומבזים את האנושות כולה בהתנהגותם. אז אולי הגיעה העת שתראו להם את גבכם, אולי הגיעה העת שתתנתקו מהם ותאמרו להם "אין לנו אמון בכם, אינכם מנהיגים, אינכם רוחניים. אנשי ריב ומדון אתם, וחלקנו אינו עמכם".
הרי התנהגותם היא לפחות חילול שם שמיים, עבודת אלילים ממש, סגידה לאדם, לשררה ולכסף, במקום כיבוד המקום. השתחוות לעגל הזהב במקום לארון הקודש.