מפלגה ושלטון - אמצעי ולא מטרה

בליכוד התחוללה סערה בעקבות הצעתי לשינוי חוקת התנועה, האומרת שתישלל חברוּתוֹ של חבר ליכוד אם הצהיר, ו/או פעל, ו/או יזם פעולה, ו/או שיתף פעולה, בכל עניין המנוגד לאמוּר בפרק ב' של חוקת הליכוד (מטרות התנועה), שבין השאר קובעות כי "הליכוד הינו תנועה לאומית ליברלית הדוגלת בשלמות המולדת וחותרת לשמירת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, להתמיד ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל ולהחיל ריבונות המדינה עליהם". רוב התגובות שיקפו שאלה עקרונית המלווה את החיים הדמוקרטיים הציבוריים: האם מפלגה ושלטון הם המטרה בפעילות הפוליטית, או שאיש ציבור הנאמן לעצמו חייב להציב לפני הכל את המטרות עימן הוא מזדהה ואותן הוא רוצה להשיג, כאשר המפלגה והשלטון הם רק אמצעי להשגתן.

לתמוך במנהיג ובשלטון

היו כאלה שטענו שאפילו אם הצדק איתי בהעלאת ההצעה, הרי כבר פעמיים הליכוד הפסיד את השלטון בגלל שחברי הליכוד לא תמכו מספיק במנהיג התנועה או אף התנגדו לדרך בה בחר. מסתבר שיש כאלה בליכוד ובמפלגות אחרות, שהאידיאולוגיה לא מעניינת אותם, אם אין בצידם מנעמי השלטון. עזוב אותך, הטיחו בזלזול, מה אתה מכניס לנו כאן אידיאולוגיה ומטרות, כי מה שחשוב זה השלטון. על כך יש לומר שמפלגה ושלטון אינם מטרה אלא אמצעי להשגת המטרה. המטרה והאידיאולוגיה שמאחוריה הן הטעם להחלטה להיות חבר מפלגה. יש בכך טעם רק אם אני מזדהה עם המטרות ועם האידיאולוגיה של מפלגה, ורק בתנאי שהיא ו/או מנהיגיה מצהירים הצהרות התואמות מטרות אלה ואידיאולוגיה זו, ואם הם פועלים להגשמתן - בין באופוזיציה ובין בשלטון. אם המפלגה ומנהיגיה מצהירים ו/או פועלים בניגוד למטרות ולאידיאולוגיה המופיעים בחוקתה - אין טעם להיות חבר במפלגה ואין שום ערך לעצם היותה בשלטון.

מי מגשים יותר טוב את מטרות הליכוד?

תגובות נוספות התייחסו גם לפעילותי, כחבר מרכז של הליכוד, בבחירות המוניציפליות בירושלים, בהן אני פועל למען ניר ברקת לראשות העיר ולמען רשימתו "ירושלים תצליח"; זאת - למרות החלטת עסקני סניף הליכוד בירושלים להציב תושב גבעתיים, אותו הצניחו אריה דרעי ואביגדור ליברמן כמועמד חלופי מול ניר ברקת הירושלמי, ראש העיר בחמש השנים האחרונות וחבר מועצת העיר בחמש השנים שקדמו לכהונתו. יש לציין כי איש לא יכול להכחיש שברקת פעל ברוח הליכוד והמחנה הלאומי בכל תקופת כהונתו, ששיבץ ברשימתו את בכירי הליכוד בירושלים; ובנוסף - אף הביא להתפתחות מרשימה בתיירות, בתרבות, בתחבורה, בחינוך, בתוספת מקומות עבודה ובכלכלת העיר בכלל. אגב, גם בבחירות המוניציפליות הקודמות תמכתי בניר ברקת וברשימתו למרות שגם אז הליכוד התמודד למועצת העיר. ולמען הגילוי הנאות: גם בפעם הקודמת וגם הפעם - אף שובצתי ברשימתו של ברקת, יחד עם עוד שמונה חברי ליכוד מובילים בעיר. גם במקרה זה, יש לתמוך במי שמגשים טוב יותר את מטרות קידום העיר וגם את מטרותיה האידיאולוגיות של המפלגה. אכן ידוע לי שאותו סעיף 21 (הפסקת חברות) מאפשר להפסיק חברותו של חבר ליכוד אשר "הצטרף או פעל או סייע סיוע של ממש לרשימה או למפלגה המתחרה לליכוד או הזדהה עם אחד מאלה, והכול בלא קבלת אישור התנועה" (סעיף קטן ו'). לא ביקשתי את אישור התנועה לפעולתי למען ברקת, לא בבחירות הקודמות ולא בבחירות אלה, משני טעמים: ראשית - המסגרת הארגונית של הליכוד צריכה לחייב כל עוד הפעולה של הליכוד מובילה להגשמת מטרות התנועה. במקרה שמישהו שאיננו חבר ליכוד תורם למטרות התנועה יותר ממי שהתנועה בחרה בו, חובתו הציבורית של מי שתומך במטרות הליכוד להעדיף את הגשמתן יותר מאשר עצם החברות הפורמלית במסגרת הארגונית. שנית - הבחירות המוניציפליות שונות לחלוטין מהבחירות לכנסת. בבחירות לכנסת לא מדובר על עמדות מדיניות, חברתיות וכלכליות, אלא בעיקר על יכולת ניהולית ויכולת הובלה של עניינים מקומיים. לכן - בניגוד לבחירות לכנסת - ראוי להכניס שינוי בסעיף 21 כשמדובר בבחירות מוניציפליות ולא להפעיל סנקציה על חבר ליכוד שסייע לרשימה אחרת מול הליכוד.

להבטיח חופש דעה ודיון

היו גם תגובות נוספות. היו שהביעו חשש שהצעתי תמנע חופש דעה ודיון או תרתיע מהבעת דעה. תשובתי היא שכל מי שחושב שצריך לשנות את מטרות הליכוד, חופשי בהחלט להביא זאת לדיון במוסדות התנועה ולהציע לשנות את מטרות התנועה, ואז יתקיים על כך דיון חופשי וכל אחד יהיה רשאי להביע דעתו. אבל כל עוד שלא התקבלה החלטה חוקית לשינוי חוקה בעניין מטרות הליכוד - אין אף חבר רשאי לפעול או להצהיר בניגוד להן. אחרים חששו שיהיה קשה להחליט, במקרים גבוליים, האם אכן הייתה הצהרה או מעשה שהם בניגוד למטרות הליכוד כפי שהן מופיעות בחוקתו. על כך כבר קיימת תשובה בחוקת הליכוד, בסוף אותו סעיף 21 (הפסקת חברות) בו אני מציע להוסיף, אחרי סעיף (ט) סעיף חדש (י). בסוף סעיף 21 נאמר: "אגף הארגון של התנועה יודיע לחבר על הכוונה להורות על הפסקת החברות מיד עם התקיים אחד מן הסעיפים (א) עד (י) ויפרט בהודעתו את טעמה. האגף יאפשר לחבר, באורח הוגן, להביא בפניו את עמדתו בעניין זה בדרך שיקבע בתוך 15 יום. לאחר מכן, יקבע אגף הארגון את עמדתו ויודיע לחבר את החלטתו, כמו גם את זכותו לערער על ההחלטה לבית הדין של התנועה. מי שחברותו הופסקה על-פי סעיף זה יהיה זכאי לערער על ההחלטה בפני בית-הדין של התנועה, בתוך 21 יום ממועד הפסקת החברות. החלטת בית-הדין תהיה סופית". ברור שלפחות החלטת בית הדין תהיה כזו שתכריע גם במקרים גבוליים.