ידוע שכל נער בין הגילאים 31-18 מצפה לחיות טוב מכפי שחיו הוריו שהיו בגילאים אלו. אך סדרת גורמים כגון: מיתון, שוק עבודה בעייתי, יוקר מחיה, בועת נדל"ן ואבטלה סמויה מקשים על הבחור הישראלי להתחיל ברגל ימין את חייו האזרחיים לאחר שחרורו מן הצבא.
תיאור הדור לדור זה יש מספר שמות: דור Y, דור הקנגורו, מילינאליס, אלף אירו, ואבוד.
לרוב הם מתוארים כילדים מפונקים, תלותיים וכאלו המסרבים להתבגר (כמו פיטר-פן), ויש כאלו התופסים אותם כבני מעמד-הביניים אשר מעמדם נשחק בשלוש השנים האחרונות.
אך עצם העובדה שאותו דור אמור להוות את העתיד של המדינה והוא לא מקבל כלים אשר יסייעו לו בכך, מראה שהעתיד עגום.
חשוב לציין שלא תמיד זה היה המצב: בני דור ה"בייבי בום" אשר נולדו אחרי מלחמת העולם השנייה קיבלו אפשרויות רבות ללמוד מקצוע כדי להרחיב את ההשכלה, וכן הם היו יכולים להתפרנס בכבוד.
מנהיגים כמרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן אשר דגלו בגישה קפיטליסטית, הקטינו את הממשלות שלהם וכן את ההוצאות שהממשל נותן לאזרח. מאחר שבשנים אלו לאזרחים היה כסף פנוי, לא היה אכפת להם מכך שהממשלות צמצמו את ההשקעה באזרחי המדינה. אך לאחר זמן מסוים, כאשר התחיל קיטוב מעמדי, הבינו האזרחים כי מדובר בשיטה כלכלית כושלת.
חשיבות הניסיון התעסוקתי בעולם המערבי מדובר בדור המשכיל ביותר אי פעם. בשנה העברית תשע"א (2010/2011) למדו בישראל כ-246 אלף סטודנטים לכל התארים (מדובר בזינוק של 325% בתוך שלושה עשורים). הנתונים מראים שבשנת 2011 לכל אדם אחד מכל ארבעה ישראלים (23%) הייתה השכלה אקדמית, וכן לכל אדם אחד מכל שלושה (36%) השכלה על-תיכונית.
גם בארצות הברית מתבוננים בהשתאות בזינוק בהשכלה. לפי מכון המחקר האמריקני "פיו" (Pew), בשנת 2011 ל-51% מהגברים ול-62% מהנשים הייתה השכלה אקדמית, לעומת 38% מהגברים ו-36% מהנשים ב-1980.
כן נשאלת השאלה: מהי חשיבותו של התואר האקדמי? והאם באמת נדרש תואר אקדמי לכל מקצוע בסקטור הציבורי והפרטי?
רוב הטענות כלפי הדור הזה הן שהם לומדים בעיקר בשביל התואר ולא בשביל ההשכלה האישית. כלומר, הם לומדים לימודים פרקטיים אשר יתנו להם כלים והכוונה בעתיד, במקום לימודים עיוניים אשר מעניקים זווית ראייה. אין בכך שום דבר רע כמובן, אך הבעיה היא שברוב מקומות העבודה דורשים ניסיון תעסוקתי אשר לא תמיד מתאפשר בעת הלימודים באוניברסיטות (חשוב לציין, כי חלק מהמכללות נותנות כלים להצלחה בעולם העבודה). זה מסביר את ירידת קרנן של הפקולטות למדעי הרוח והעלייה בלימודי מנהל עסקים, מדעי המחשב, רפואה וביולוגיה.
עבודה בעבודות זמניות באומה המקדשת עבודה עדיף להיות מועסק ולא מובטל. נכון שאומרים שכל עבודה מכבדת את בעליה, אך נשאלת השאלה: האם כל עבודה מתאימה לכל אחד? למשל, האם ראוי שסוציולוג יעבוד כפקיד בבנק, או מוזיקאי יעבוד בניקיון? מצב זה מכונה "השכלה עודפת". כלומר מצב שבו יש לאדם ידע מעבר למה שהוא צריך כדי להצליח בעבודתו.
לפי נתוני ILO, אחד מכל שבעה צעירים מוכשר מדי לתפקיד שבו הוא עובד. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 40% מבוגרי האוניברסיטות וכשליש מבוגרי המכללות האקדמיות אינם עובדים בתחום לימודיהם, ובאופן לא מפתיע הם פחות שבעי רצון מאלה שעובדים במה שלמדו.
בעיה נוספת היא המשרות החלקיות שבהן עובדים הסטודנטים למימון שכר דירה/לימוד. מדובר במצב בו בחורים צעירים עובדים בעבודות אשר אינן מניבות הכנסה גבוהה.
לפי הנתונים של מכון המחקר "פיו", ב-2010 עבדו רבע (24%) מהצעירים האמריקנים במשרה חלקית, לעומת 10%–13% מבני הגיל הזה בדורות קודמים. כמו-כן, לפי מכון המחקר ILO, רבע מהצעירים באירופה עובדים בעבודה חלקית, ועוד 40% בחוזים זמניים. וזאת כדי להכיר את שוק העבודה, ולצבור את הניסיון התעסקותי שהוזכר לעיל.
הבעיה בקפיצה ממקצוע למקצוע היא העובדה שהסיכוי למימוש הפוטנציאל אינו גבוה וכן לא תמיד יש התאמה בין מה שהאיש למד, לבין מה שהוא עוסק בו בפועל. וזאת עוד לפני שדיברנו על המשכורות הנמוכות שמציעות עבודות מסוימות, ועל כך שקשה לקנות דירה היום בישראל מחד-גיסא ולגדל ילדים מאידך-גיסא.
פתרונות לבעיה כדי לפתור בעיה זו יש לעשות רפורמה במוסדות הלימוד האקדמיים, לפיה קיים צורך להחליט אלו תפקידים אמורים למלא מוסדות אלו בנוגע להענקת תארים. כלומר האם אוניברסיטאות/מכללות צריכות להעניק רק ידע תיאורטי או בנוסף גם ידע פרקטי?
כדי לענות על שאלה זו - נגזרות ממנה שלוש דרכים עיקריות:
1. יכול להיות שצריך לאמץ את השיטה האמריקנית לפיה התואר הראשון הינו תואר כללי המספק את מסגרת הידע, ואילו התואר השני מהווה את הבסיס להתמקצעות כלשהי. למשל, בלימודי פסיכולוגיה צריך ליישם שיטה זו היות שלא ניתן להיות פסיכולוג ללא תואר שני.
2. שלב זו הינו פועל יוצא של השלב הקודם. כלומר, קובעים מראש לאלו מקצועות צריך תואר, ולאלו מקצועות מספיקה הכשרה מקצועית, ולפי זה מחליטים מי לומד במוסד אקדמי, ומי יילך ישירות להכשרה מקצועית (אם כי היא פחות מציאותית בשוק העבודה של היום).
3. חשוב לפתוח במקביל ללימודים התיאורטיים קורסים מקצועיים אשר יתנו הכוונה יישומית לכל המעוניינים לעסוק במקצועות אשר דורשים הכוונה זו, כגון: הנדסה, הייטק, מדעי המחשב, תקשורת, בנקאות והוראה.
לסיכום - אין ספק שהגיע הזמן לשנות גישה ולעבור למדיניות מאוזנת שבה אני מפסיק לחשוב על עצמי ומנסה לתת הזדמנות לאדם אחר שבכל סיטואציה מסוימת ייוותר מחוץ למעגל האישי והתעסוקתי.