את הדרך הזו הוא עשה מדי שבת בשעת בוקר מוקדמת, כדי להגיע בזמן לתורנות. לא היה צריך שום אמצעי-השכמה - תמיד ידע להתעורר בדיוק בשעה הדרושה. שנים שהוא עבד בבית החולים הזה, התורנויות שביצע שם היו מצרך מבוקש מאוד. הרבה מהדרמות עברו דרכו. כמו הצעירה, במצב בלבולי עם חום גבוה האופייני לאנצפליטיס (דלקת המוח), שהגיעה בפינוי מוטס על פני חצי מדינה מאילת, ובהגיעו ראה את נחיתת המסוק וידע וכך היה, שהוא יצטרך לטפל בה. ואיננו מתכוונים לפתוח כאן ברשימה, הדרך, היא הנושא. זו עברה בין שדות-תות וכמה חווילות, כמה פסטוראלי, וחיברה בין היישוב הקטן שבו גר, לעיר השכנה שבה בית החולים.
לא רק הדרך הנושא שלנו נעיר, גם הצעירה שרצה ריצה קלה לאורכה, בשוליה, ומבחינתו מימין לו. כל שבת, באותה שעת בוקר מוקדמת, הוא נוסע במכוניתו לתורנות - היא, רצת-הג'וגינג, רצה מולו: "לכיוונו". חודשים (- מאז הפעם הראשונה), מבטיהם לא נפגשו.
יום אחד החליט לנופף לה בידו. היא הביטה בו. נופפה חזרה, בהיסוס... בשבוע שלאחר-מכן כבר חייכה כששב ונופף, השיבה באותה מחווה, ב"אותו מטבע". זה כבר הפך לנוהג ביניהם. הוא חולף על פניה בדרכו לתורנות, מחייך, מניף ידו לברכה - היא משיבה לברכה באותה דרך, בחיוך נסוך...
באחת השבתות החליט לא לחלוף יותר על פניה, לעצור. אחרי שתקופה, מחשבותיו נסבו עליה - אולי היא, בת הזוג שכבר שנים הוא תר אחריה ובכך ייפתח הקשר ביניהם, אולי זו, מושא חלומותיו. הוא יצא עם מכוניתו לדרך, בשעת הבוקר המוקדמת, כשהפעם מעט מוקדם מהרגלו. חלף בינות לשדות התות הנרחבים. ראה מרחוק את עיקול הדרך שהוא המעבר בין היישוב לעיר, וברגע זה האט למהירות-צב כדי לראות אותה בדיוק בשנייה שבה תגיח משם - להבחין בה מבעוד-מועד, ברגע שתיראה רצה בשוליים נכחו. תנועת המכוניות הייתה דלילה, הנה, מכונית בודדת שהגיעה ואותה ראה במראה עקפה אותו והמשיכה לעיקול, עוד שנייה - רגע זה לעולם לא ישכח! - כמעט וחלפה בו. לפתע הזדעזעו האדמה והכביש ואיתם מכוניתו והוא כשפיצוץ עז מחריש-אוזניים נשמע. להבה גדולה עלתה מהמכונית ועשן שחור וסמיך היתמר, ובור עמוק פעור עם לשונות אש רוחשות ועמוד מתאבך של אבק, נראה בשוליים, לצדה.
הוא הדמים מיד את מכוניתו בשולי הכביש ורץ לשם. המכונית הייתה מרוסקת, מבוקעת, ועשנה עדיין. הספיק לו מבט אחד כדי לראות שארבעת יושביה, בני משפחה אחת - אב, אם ושני ילדיהם, ללא רוח חיים. ידע שכבר לא יוכל לעזור להם, כשלפתע הבחין גם בה, מוטלת על הקרקע בינות לשיחים כשנים-עשר מטרים משם. מיד חש אליה בלב הולם ונוכח שהיא ללא הכרה, נשימותיה שטחיות ובלתי סדירות והדופק חוטי וכמעט בלתי מורגש כשתוך בדיקתו המהירה גם הללו חדלו. מיד פתח בניסיון החייאה, וצוות הנט"ן שהגיע, הצטרף למאמציו.
היא לא שרדה.
בחדשות דווח שפעם ראשונה, שיטת מטעני-הצד של המחבלים שהייתה ידועה מגבולותיה של המדינה, הגיעה אל לב-לבה.
