השבוע שוב עסקה התקשורת בפרשת עלייתם של יהודי רומניה לארץ ישראל בשנות ה- 50 וה-60 של המאה ה-20, תמורת שלמוני "דמי לא יחרץ" עבורם, לשלטון הקומוניסטי ששרר שם, באותן שנים. העיסוק הפעם - סביב פרשה זו, היה משום הקרנת הבכורה בישראל של סרט חצי דוקומנטרי ורבע עלילתי על כל אותה פרשה, בבימויו של במאי רומני בן 75. הרבה עובדות חדשות עולות בסרט הזה כמו מחירים מדויקים לכל "ראש" של עולה - משלושת אלפי דולר לאקדמאי ועד 497 דולר לפועל פשוט. בין השאר גם נחשף שיתוף הפעולה הישראלי - רומני, בהברחת חזירונים מדנמרק לרומניה, ע"י ה"מוסד" הישראלי.
גם בסרט הזה - כמו בסיפורים הקודמים על העלייה הרומנית, טופלים את רוב ההתעשרות מכספי השוחד הללו על הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו, למרות שרוב היהודים (יותר משמונים אחוז) עלו לפני עלייתו לשלטןן , ב-1965. את רוב הכספים גרף הרודן שהיה לפניו - גו'רגו דש, אבל מאז דצמבר 1989 הרומנים והעולם מטילים את כל האשמות על הרודנות הקומוניסטית ברומניה רק על צ'אושסקו ועל אשתו הלנה. אבל כל הסיפורים הללו- כולל הסרט הזה, אינם עונים על שאלת עומק שאותה היה צריך לחקור: מדוע הייתה מוכנה ישראל לשלם כל כך הרבה כסף על יהודי רומניה, וכיצד התורמים הסכימו על מחירים כאלה , שגם על-פי הלכה ספק אם יש לערוך פדיון שבויים בעטיים?
השאלה הזו לא נדונה מעולם באופן היסטורי ולא במקרה. העיתונאי היחיד שנתן את דעתו - לפני מספר שנים, לשולי הפרשה הזו היה אהוד עין גיל ממוסף
עיתון הארץ כאשר נגע בנקודה מסוימת בפרשה, לצד פרשת הנחת הפצצות בבית הכנסת ע"ש מסעודה שם טוב בבגדד, בירת עירק, בראשית שנות ה-50. השאלה הזו - על ההסכמה הישראלית והיהודית העולמית , לשלם סכומי עתק כאלה על יותר מחצי מיליון יהודים , בימים שהצנע והרעב שררו בארץ, ואילו העולם עדיין לא נרגע כלכלית מהמלחמה העולמית השנייה, מנקרת חזק ולפי כל היגיון מינימאלי בריא הרי שהיסטוריונים היו צריכים לתת דעתם על כך. אבל כולנו יודעים שאין "מקרה" , ועוד ב"מעשה המרכבה" הציוני שאת סודותיו מעדיפים לשמור גם לאחר קץ הימין. ובאמת , ישנן סיבות מספיק טובות לשמור על ה"שקט התעשייתי" הזה, שעלה כאמור הון תועפות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הושמדה רוב יהדות אירופה ובמיוחד במזרחה ובמרכזה. זו הייתה היהדות האשכנזית - בשר מבשרם של "בוני הארץ החלוצים", שבאו להצמיח ישות מערבית בברברייה המזרחית. יהדות פולין- הגדולה ביהדויות העולם, הייתה הנפגעת העיקרית בנפש, מהאסון הנאצי. אך גם יהדויות גרמניה, צרפת , הונגריה, אוסטריה , צ'כוסלובקיה , מדינות השפלה (הולנד ובלגיה) , ליטא ולטבייה סבלו אבידות קשות. הניצולים שעוד הגיעו לארץ - לאחר השואה, היו ממש אודים אומללים שניצלו מאש התופת ובקרבם מחלות ודיכאונות. בריה"מ, למרות היותה התומכת העיקרית בתקומה המדינית - ציונית, לא הייתה מוכנה לאפשר ליהודייה לעלות לישראל, מסיבות קומוניסטיות פנימיות מובנות לטעמה. רובם של יהודי הונגריה - למרות השואה המרה שעברו גם הם, לא שמו פעמיהם לישראל ורק בשנת 1956 נמלטו רבים מהם (לאחר המאורעות ההונגרים נגד הסובייטים ופלישת האחרונים לארצם) לבריטניה ולארה"ב (בעיקר החרדים שבתוכם) ואילו לא מעט אחרים העדיפו להיוותר בהונגריה למרות המאורעות נגד הסובייטים.
היהדות החילונית ההונגרית לא הייתה ציונית כמו שהייתה משכילה ומתבוללת ואילו החרדים בתוכה היו אנטי ציונים אף יותר מאחיהם שחיו בפולין. וכך נותרה ישראל של ימי שנות ה-50, ואפילו עד אמצע שנות ה-60, עם מצב שבו יהודי ארצות המזרח החלו להציף אותה , והפעם לא היו יכולים הציונים לערוך "בקרה" על המספרים, כפי שעשו זאת בימי עליות התימנים , ובמיוחד "עליית יבנאלי". את א"י החלו "להציף" עשרות ומאות אלפי עולי עדות המזרח ןהבלקן הספרדי.
מי שנבר בארכיונים הציוניים של אותה תקופה גילה כיצד אנשי השלטון - ובראשם העסקן יצחק גרינבוים, מבקשים לתת עדיפות בעלייה ובתנאי העלייה לעולי אירופה על פני עדות המזרח והבלקן. מי יודע אם חטיפת ילדי תימן לא התבצעה על-רקע זה. אבל כשאין יותר את מי להעלות מאירופה העשנה , הרי שבכל זאת חייבים להעלות מהמזרח ולו משום ה"איזון הדמוגרפי" מול הערבים שנותרו בארץ ישראל לאחר מלחמת 1948. וכן החל מבצע "מרבד הקסמים" מתימן ולאחריו הבאת עולי עירק ותכנון הבאת עולי צפון אפיקה , ואולי גם מפרס והודו.
אבל אז הביטו קברניטי הישוב - בני יהדות אירופה ברובם המכריע, בהביטם שוב אל גיא ההריגה האירופאי, וגילו שתי מדינות אירופאיות שאוכלוסייתן היהודית נצלה ברובה מהחיה הנאצית: בולגריה ורומניה (בעיקר אלה שחיו ב"רומניה הישנה" ולא בטרנסילבניה שסופחה מהונגריה ושם רבים הוצאו להורג בסוף השואה, יחד עם אחיהם מהונגריה). יהדות בולגריה הועלתה בקלות יתרה - על-אף שגם שם כבר השתרר הקומוניזם, אך יהדות זו הייתה בקונטקס של "יהדות ספרדית", כאחיהם בני טורקיה ומה שנותר מיהדות יוון.
כך נותרה יהדות רומניה - כאוד אירופאי ואשכנזי ברובו, שאפשר להעלותם לארץ מול ה"הצפה" מהמזרח ולימים מה"מאגרב". היהודים הרומנים היוו עבור השליטים בארץ "מכרה זהב אנושי". יהודי "רומניה הישנה" (ללא טרנסילבניה) היו כולם חילוניים לגמרי ורובם בוגרי התנועות הציוניות. בקרב יהודי "רומניה הישנה" נמצאו בעלי מקצועות חופשיים כמו עו"דים ובעיקר רופאים שאותם אפשר היה לשלוח לאזורי הפיתוח כדי שיהיו הרופאים והאקדמאים של אוכלוסיית עדות המזרח בעיירות הפיתוח ובשכונות העממיות. גם הנטייה הלאומנית-דתית של בני עדות המזרח שעלו לארץ העיבה על השלטון משום הפיכתם אח"כ למצביעי הימין הרויזיוניסטי של מנחם בגין. היהודים הרומנים לעומתם ידעו להסתגל לשלטון ולהפוך לתומכי השלטון של מפא"י רק משום ההשתייכות העתית - אשכנזית המשותפת.
אבל מנגד הרומנים לא כל כך היו "ליברלים" ביחס ל"עליה חופשית" מארצם. ואז הגיעה לשלטון - היישר מהגלות אצל הפטרון סטאלין, "גב' הברזל" היהודייה הרומנייה, גב' אנה פאוקר, בת השוחט. לגב' פאוקר היה אינטרס לא קטן בסילוק בני עמה - היא ידעה שכל עוד יהודי טרנסילבניה החרדים ויהודי "רומניה הישנה" הציונים, ישארו בארצה הרי שאי נאמנותם לקומוניזם יקרין אנטישמיות כנגדה. וכך נולדה "עליית אנה פאוקר". הגב' הזו -שרת החוץ דאז ומספר שתיים אחר השליט גו'רג'ו דש שהרודן העל סטאלין מאחוריה, יזמה את עניין "טראנספר" היהודים מרומניה תמורת "דמי לא יחרץ", ואת המו"מ עם ישראל ניהל אז אחיה זלמן ןהשוחט , שחי אז בחיפה. ציד אח"כ הוא הובא לרומניה וה"עליה" הזו תפסה מיאוץ. יהודי "רומניה הישנה" החילוניים הועלו לישראל ואילו האודים הניצולים שנותרו חרדים בטראנסילבניה יצאו לארה"ב ולבריטניה בעיקרץןכאן הופיעה ההתנגשות הראשונה בין עליה אשכנזית - רומנית מצויה לבין בעיית העליה מעירק, נקודה שכאמור נגע בה אהוד עין גיל.
לפני שהיה ברור כי יהודי רומניה יעלו בהמוניהם לישראל הצליחו יוצאי עירק במפא"י לשכנע את הסוכנות הציונית בהעלאה מסיבית של עשרות אלפי יהודי עירק. ואז הגיעה ה"בשורה הרומנית" ובסוכנות עיכבו את עליית חהודי עירק. במצב זה ראו את עצמם נפגעים בני הקבוצה יוצאת עירק במפא"י. הללו הבינו שאי העלאת אחיהם לארץ תביא גם להתמוטטות דמוגראפית ואלקטוראלית שלהם עצמם במפלגה. ואז - על-פי תאוריית עין גיל, פעלו יוצאי עירק המפא"יניקים באופן עצמאי ונתנו דור לרעיון הבאת אחיהם בכוח לישראל-גם כנגד דעת ראשי מפלגתם, מהנימוק כי האנטישמיות השתלטה על עירק ויש להעלות את אחיהם. ואומנם כך היה, הפצצה בבית הכנסת מסעודה שם טוב זירזה כהוגם את העלייה ומוסדות השלטון בישראל נאלצו להסכים לעליה זאת בעל כורחם. אך בשנת 1953 נאלצו שוב ראשי הישוב להילחץ מבעיית רומניה.
בשנת 1953 כשל כוחה הפוליטי של אנה פאוקר והיא הודחה ואף נאסרה, לאחר שרשי השלטון הרומני ביררו ומצאו כי סר חינה בעיני הרודן סטאלין. גם אחיה של פאוקר זלמן , נאסר ולאחר שחרורו גורש לישראל. בישראל עשו את כל המאמצים להמשיך ולעלות את עולי רומניה בכל דרך, ואז , מאמצע שנות ה-50 , החלו להגיע לישראל עולי צפון אפריקה, ובראשם בני עדת יוצאי מרוקו. או- אז אירע ה"נס הרומני" השני עבור קברניטי הישוב האשכנזים בארץ. שערי רומניה נפתחו שוב בסביבות שנת 1958 והפעם בזכות ביקורו של הנשיא הרומני גו'רג'ו דש בארה"ב והתחייבותו לשחרר את היהודים. את העצה להיענות לעליות הללו העניק הרב משה
דוד רוזן (רבה של רומניה מאז הקומוניזם ועד מותו ב-1994) בטוענו לפני דש כי ע"י "מדיניות ליבראלית" תוכל רומניה לקבל עזרה מהמערב בעזרת השדולה היהודית בניו-יורק האמריקנית. הרעיון עבד והסובייטים אישרוהו. משנת 1958 ואילך זרמו מאות אלפי יהודי "רומניה הישנה" לישראל ושובצו בעיירות פיתוח וישובי ספר תוך כדי מלאו את תפקיד ה"אקדמאי" וה"עסקן המפאי"ניקי" בריכוזי עולי מרוקו, שבעיירות הפיתוח, עיירות הספר ובשכונות המצוקה.
לא לחינם הסכימו קברניטי הציונות בארץ ובעולם לשלם את אותם כספים אדירים לרומנים ולחטוף עבורם מאות חזירונים בכל פעם שהרומנים חפצו, כי בכך שמר הישוב האשכנזי- חילוני על עליונותו הדמוגרפית , הפוליטית והכלכלי, עד לימים שהקומוניזם קרס בבריה"מ והחלו להגיע המוני היהודים והסלאבים מבריה"מ.לא לחינם נעלמו ההטבות המיוחדות לעולי רומניה רק לאחר שנת 1992 , לאחר שיהודי בריה"מ לשעבר החליפו את יהודי רומניה. את הסיפור הרומני- העדתי הזה לא מספרים בסיפרי ההיסטוריה ודואגים גם לא להיכנס ל"שאלה המיותרת" כאשר מדברים על העלייה הרומנית ועלותה היקרה מפאת ה"רשע הרומני".