התפנית הדרמטית של שלטון האייתולות באירן מעוררת סדרה של שאלות שלכל המומחים והפרשנים אין עדיין תשובות עליהן. האם מדובר בהתקפלות ופיוס אמיתי או בבזאר פרסי מול בלבול וכישלון מערבי?
קיימת סבירות שמאחורי הרומן המפתיע שפרץ בגלוי בין אירן לארה"ב, קיים הסכם סודי שפרטיו אולי ייחשפו רק בחלקם בקרוב.
להלן רשימה חלקית של השאלות שאין עליהן עדיין תשובות:
- מדוע הדיפלומטיה המערבית מתמוגגת ונמסה מדברי רוחאני?
- האם "משמרות המהפכה" יהפכו בקרוב ל"משמרות השלום" באירן?
- האם הסופר סלמן רושדי יקבל חנינה מחמנאי ויחזור כגיבור?
- האם שבעת סיבובי "שיחות הגרעין" העקרות יהיו תחנה לשבעה נוספים?
- האם שלטון כהני הדת באירן יפנה מקומו לדמוקרטיה ליברלית?
- האם במקום "מוות לשטן הגדול", מסר אירני של אהבה לאמריקה?
- האם ייפסק הדיכוי האכזרי של האופוזיציה וזכויות האדם באירן?
- האם מדובר בתרגיל הונאה על-פי הדגם הצפון-קוריאני ו"שלום מינכן"?
- האם נאום עלי הזית של רוחאני הוא מסווה טקטי למימוש היעד האסטרטגי?
- האמנם יש תקווה לדיפלומאניה המערבית לפיוס עם הרפובליקה האיסלאמית?
- האם יש תקווה לאובמאניה של אובמה למנוע פצצה גרעינית אירנית?
- האם יש להאמין לרוחאנימאניה הפייסנית של רוחאני האירני, להתנתק מהאיסלאם הקיצוני ולהתקרב לעולם הדמוקרטי המערבי?
התשובות לכל השאלות הללו יתבהרו אולי בקרוב, ואולי כלל לא.
האם כל התפנית הדרמטית הזו של "מתקפת השלום והמתינות האירנית" המפתיעה הייתה אמיתית ומעשית או תרגיל הונאה להסרת הסנקציות, להמשיך לקדם הפיתוח להשגת פצצת האטום, להרוויח זמן, ולהבטיח המשך שלטון האייתולות באירן במסכה של חיוכים מנומסים?
