ליידיז אנד ג'נטלמן, אדוני היו"ר, או"ם נכבד. באירן היו בחירות דמוקרטיות והנה מהפך: במקום חמנאי קיבלנו את חמנאי. לשליט אירן יש תיאטרון בובות והעם האירני החליט באופן דמוקרטי שחמנאי יחליף את הבובה שעל כף ידו. בובה כעסנית בשם
אחמדינג'אד הוחלפה בבובה חביבה בשם רוחאני. המהפך עורר עניין רב והפיח תקווה גדולה בקרב האנושות, המתקשה להסתיר את התלהבותה מן הבובה החדשה.
היהפוך אפרו-אמריקני את עורו? (חשבתי לצטט דברי חכמים: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" אך במחשבה שניה אובמה עלול בטעות לקבל זאת באופן אישי. אז נאמר זאת אחרת).
אנושות נכבדה, לא באתי להשבית שמחה. אודה ואבוש אני אישית אינני סבור שהחלפת בובה היא אירוע שראוי להתרגשות עולמית, אבל בואו נזרום עם זה. נצא מן ההנחה האופטימית לפיה החרם שבר את חמנאי והוא ניצל את המהפך המפתיע בבחירות כסולם לרדת מהעץ מבלי שיאלץ להודות בכניעה.
נפלא. אכן אירוע מרגש ואני מפרגן לכם מכל הלב. פצחו במחולות, רננו, גילו, הציפו את נפשותיכם באופטימיות רעננה. החליפו מילים, ביקורים, חוויות, לחיצות ידיים, אולי אפילו חיבוקים. פתחו במשא-ומתן, חילופי משלחות, כל מה שעולה על דעתכם, אני בעד.
בלי אבל ובלי ציניות, באמת הרגישו חופשי לתת דרור לתחושותיכם. זה מישור אחד, מישור הדיבורים והרגשות, במישור הזה אינני מתערב כלל. אותי מעניין מישור אחר לחלוטין: המעשים. ברגע שהאירנים יוכיחו שהוסר האיום הגרעיני שלהם על העולם, בו ברגע יוכל העולם להגיב גם הוא במעשים: הסרת החרם הכלכלי והורדת האופציה הצבאית מן השולחן.
הבלבול בין המישורים סה"כ זהו נושא מאוד טריביאלי, אני רק רוצה להדגיש אותו כדי למנוע מראש טעויות אפשריות. כשם שנערה מאוהבת עלולה לאבד את הראש ולא לראות את חסרונות אהובה, כך העולם עלול להתנהג כשיכור מאופטימיות נלהבת ולשכוח את כללי הבטיחות.
העולם נמצא כעת במצב רגשי של שכרות מאופוריה. תחושה נפלאה שאבן נגולה מעל ליבו: הבעיה האירנית מאחרינו. אף אחד לא ישוש לשים את האבן הזו חזרה על הגב. התוצאה: המישורים עלולים להתערבב. במקום מעשים נקבל דיבורים. רוחאני יפצח במו"מ, יגרור אותו שנים, בינתיים העולם יסיר את החרם ואת האיום הצבאי, ואירן תמשיך להתקדם להנאתה בפרויקט הגרעין.
ובכן, נא לא להתבלבל. יש לראות במילותיו הנפלאות של רוחאני הצהרת כוונות. הוא מעדיף קודם לומר ואחר כך לעשות? בבקשה. הנה אמר, כעת הבה נראה אותו עושה. עד שלא יוסר האיום הגרעיני האירני, שלב המעשה טרם הגיע. אפשר להמשיך להתקדם במישור הדיבורים והרגשות בכיף, במישור המעשי החרם ימשך והאופציה הצבאית תמשיך להיות על הפרק.
אדגיש שוב: דיבורים ורגשות תמורת דיבורים ורגשות, מעשים תמורת מעשים. רוצים לפצוח במו"מ? בשמחה, אך לא כתחליף למעשים. דברו כמה שאתם רוצים, תתחבקו ותשמחו, אבל הסרת החרם והאופציה הצבאית לא דקה לפני שהאיום הגרעיני האירני הוסר במלואו.
אחר כך, השמיים הם הגבול. אפשר להוסיף למו"מ גם רעיונות מודרנים כמו זכויות אדם (לרבות ממין נקבה), הפסקת תליית הומואים על כל עץ או מנוף רענן, וכו'. נשמח לארח את חמנאי עם רוחאני ואחמדינג'אד שלו ביד ושם ולהעניק להם תעודת חבר כבוד בהיסתדרות הציונית. אבל זה באמת עוד חזון למועד.
בינתיים צריך לזכור: מילים זה דבר נפלא, מנגינה זה מקסים, אך לא כתחליף למעשים. אינני אומר שום דבר חדש, גם אובמה בכבודו ובעצמו אמר שמילים זה לא מספיק צריך גם מעשים. לכן אינני משבית שמחה, אינני רוצה להפריע לכם בחגיגות רוחאני, אני רק מבקש להזכיר: לא לערבב בין המישורים. מעשים רק תמורת מעשים! יתנו - יקבלו. לא קצת, לא חלק ולא מחוות. יוסר האיום הגרעיני האירני על כל המשמעויות שלו - רק אז יוסר החרם והאופציה הצבאית. בינתיים אפשר לדבר ולרקוד כמה שרוצים.
תודה רבה.
