הקונספציה עדיין כאן

השנה מלאו 46 שנה למלחמת ששת הימים, 40 שנה למלחמת יום כיפור, 31 שנה למלחמת לבנון הראשונה, ו- 20 שנה ל"מחתרת אוסלו". אלו אבני דרך בהתפתחות הקונספציה שהיא תקלה מרכזית בניהול המדינה. תקלה שהתרחשה כבר במלחמת ששת הימים לפני 46 שנים. בעלי המאמרים על מלחמת יום כיפור הטראומטית נשאבו לעלילות המוסד ואשרף מרואן שסיפורי ג'ימס בונד חיוורים לעומתה. עלילה טובה יכולה בקלות לטשטש את התמונה הרחבה. גם בלי אזהרת המרגל מרואן ההיסטוריה הייתה נראית די דומה. מזמן ידוע כי המלך חוסיין היה "המבוע הקטן", והשאה הפרסי היה "המבוע הגדול". שניהם יחדיו נפגשו בחשאי עם ישראלים ומסרו מידע. הם לא היו היחידים בבכירותם. לעניין תנאי הפתיחה למלחמת יום כיפור; המפגש הדרמטי של מרואן עם ראש המוסד בלונדון לא הצליח לקדם החלטה לתקיפה אווירית מקדימה וגיוס כוחות נרחב.

מעולם לא היה ראש ממשלה ישראלי שחתר להכרעה

מלחמת השחרור הסתיימה בגבולות אסימטריים לרעת ישראל. מדינות ערב הענקיות בשטח ובתושבים יכלו לחתוך את ישראל לכמה חלקים ביום לחימה אחד. את ירושלים יכלו לנתק בכיבוש רצועה צרה ברוחב 6 קילומטר. את המדינה כולה יכלו לגזור במותניה הצרות שרוחבן 12 קילומטר. את אילת יכלו לחתוך מהמדינה יחד עם המוצא לים האדום בכיבוש טריז קטן של 6 קילומטר. המדינה כולה הייתה מטווחת ארטילריה. המציאות הזאת התקיימה 20 שנה עד שהערבים כפו עלינו את מלחמת ששת הימים (ראו מאמרי; מיקוד היסטורי על מבצע מוקד). לישראל לא היו תוכניות כיבוש אלה רק תוכניות מניעת שואה. לכן המלחמה הבלתי מתוכננת הניבה בשרשרת של טעויות שיפור גדול במצבה הביטחוני.

החלטת האו"ם 242 נתנה לישראל "רישיון להרוג"

במצב רגיל רואים כיבוש בכוח הנעשה על-ידי מדינה ככיבוש חוקי. כך נוצרו כל המדינות המכונות "תרבותיות", וקווי הגבול שלהן מסמנים את תחומי ריבונותן. אין בחוק הבינלאומי כיבוש בלתי חוקי! אם סין תכבוש שטחים מאמריקה תהיה לה זכות חוקית עליהם, ממש כפי שאמריקה כבשה שטחים ממכסיקו. מקור הבלבול הנפוץ אצל ישראלים בזה שמדינת ישראל כבשה במהלך הגנה עצמית את חבלי הארץ המכונים יהודה שומרון סיני והגולן, ולא החילה עליהם סיפוח מיידי כדי שלא לספחם על תושביהם. חלקם סופחו אח"כ, חלקם ניתנו תמורת חוזה שלום. ההחזקה בהם מאושרת בהחלטה מיוחדת של האו"ם שמספרה 242, בה התירו לישראל לנקוט צעדים צבאיים מיוחדים גם בשטחים שלא סיפחה לצורך ביטחוני עקב מצבה המיוחד מול האיום האסימטרי. המדינות שהצביעו באו"ם הבינו כי ללא צעדים צבאיים חריגים תאלץ ישראל להישען רק על נשק גרעיני כדי להתקיים. אלו צרכי הביטחון של ישראל. האו"ם תמיד שוכח מטרתו המוצהרת על-פי הנביא ישעיה: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה." מכאן ניתן לישראל רישיון לחדור לשמי מדינות שכנות, לבצע "מארבים חודרים" לשטחן, לשטר את הים היבשה והשמים בסביבתה. כל פעילות ישראל שאינה מותרת למדינות אחרות היא חוקית לישראל כיוון שהיא מאוימת בשואה נוספת על-ידי אויב עצום ממרוקו עד אפגניסטן. מי שלא מבין את המצב הביטחוני והמשפטי המיוחד לא יוכל להסיק המסקנות נכונות. כאשר ישראל כביכול הפרה ריבונות שכנותיה היא פעלה כחוק עכב אסימטריה. ממלחמת ששת הימים הפעילות הזאת חוקית באישור האו"ם. לפני מלחמת יום כיפור חדרו מטוסי ישראל לסוריה לצורך צילום הכנותיה הצבאיות. הפעולה הזו גררה קרב אוויר מרובה משתתפים והופלו במהלכו 13 מטוסי אויב, כחוק על-פי 242. ראו מאמרי; החזית המזרחית חוזרת. מכאן שישראל רשאית לנקוט כל צעדי הגנה שנראים לה סבירים!!!

ההבחנה בין "מודיעין כוונות" למודיעין יכולות"

תורת ההפעלה של צה"ל טרום מלחמת יום כיפור גרסה כי אין חשיבות למודיעין על "כוונות האויב"; מהסוג שהביא אשרף מרואן לראש המוסד ערב מלחמת יום כיפור. התוקפים עשויים להפוך תרגיל למתקפה בהחלטה של רגע. צה"ל היה מחויב ל"מודיעין של יכולות". מרגע שנוצרת אפשרות לאויב על-ידי גיוס או תרגיל גדול צהל חייב להתגייס. לתפיסה הזו יש חסרון ידוע כיוון שהאויב יכול להתיש את ישראל בתרגיליו. תורת ההפעלה מחייבת את ישראל במקרה של תרגילים חוזרים ליזום מלחמת בזק וללמד את האויב לנוח בבסיסיו בלי תרגילים וגיוסים. ראה ספרו של תא"ל יואל פורת בכיר אמ"ן אודות מדיניות הגיוס האוטומטית, וספרו של אלוף ישראל טל; "הביטחון הלאומי של ישראל" בעניין תקיפה מקדימה. גולדה ודיין לא פעלו בהתאם ל"מודיעין יכולות", וכשלו! הידיעה על כוונת נשיא מצרים אנוואר סעדאת לתקוף בשעה מסוימת היא שוות ערך לכוונתו לאכול "חומוס מעפול" באותה שעה. בששת הימים "מודיעין היכולות" היה חלקי. לכן נשענה ישראל הרבה יותר על מרגלים אנושיים מכל הסוגים. ביום כיפור היה לישראל "מודיעין יכולות טכנולוגי" משוכלל שהצביע על מוכנות מצרים וסוריה למלחמה. כמובן שמרגלים הוסיפו צבע ותובנה להבנת תמונת המציאות. כיוון שהקרב האווירי עם סוריה התרחש סמוך למלחמת יום כיפור, הצבא הסורי היה בכוננות. המתיחות עם סוריה הייתה ברורה. אין שום הצדקה לטעות הדרג המדיני כלפי סוריה! במצרים נערך תרגיל רחב היקף שצה"ל ידע עליו הכול. בעניין זה ראה מאמרי; מדיניות מוזיאון המלחמה בו כלולה עדותו המצולמת של סא"ל יוסף דוריאל לפיה היו לח"א צילומי מודיעין על התרגיל המצרי. עדויות רבות תומכות בידע הנרחב שהיה לישראל על התרגיל המצרי. "התרגיל" שעשו המצרים והסורים היה צריך לקלקל את שמחת החגים של ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, שר הביטחון משה דיין, ורושת הממשלה גולדה מאיר. הכשל רובץ לפתחם. הם החליטו למדוד כל העת את "כוונות" הערבים במקום להתייחס ל"יכולותיהם" לפתוח במלחמה. הכשל מבוסס על ההנחה כי רק לערבים מותר ליזום מלחמה, ועל ישראל תמיד להתגונן. זו מהות השיחות בהן דרש הנרי קיסינג'ר בשם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון שלא לפתוח בתקיפה אווירית מקדימה במלחמת יום כיפור. ארה"ב בעצם דרשה לבטל את החלטה 242 ואת הלקחים המעשיים שלמד העולם ממלחמת העולם השנייה וממלחמת ששת הימים.

ואיך הקונספציה ממשיכה להתקיים מול אירן?

אחרי משבר הנשק הכימי בסוריה ברור כי ארה"ב לא תצא למלחמה נגד אירן בשום תנאי. מעצמה זו כבר אינה קיימת במזרח התיכון. מול צפון קוריאה שלחה ארה"ב נושאות מטוסים, וטייסת של מטוסי "ראפטור" החדישים ביותר שנמצאים בשרותה. מול אירן הנשיא ברק אובמה נואם נאומים ופועל להתקרבות. כבר היום איי הוואי ואלסקה מאוימים על-ידי טילים של צפון קוריאה עם ראש גרעיני של כ-5 מגטון, בהשוואה לפצצת הירושימה שהייתה בפועל בעוצמה של 12 מגטון. על-פי נאום נתניהו תוך שנים ספורות יהיה לאירן טילים המגיעים עד ניו-יורק. לדעתי המטכ"ל האמריקני איננו מתכוון להילחם בשתי חזיתות גרעיניות כתוצאה מחוסר יכולת, והחליט להתעלם מאירן ולהותירה לישראל. הבעיה היא שישראל כבר עשור מנסה לגרור את ארה"ב לתפקיד המעצמה הפטרונית שתגן עליה. ככל שראש הממשלה עסוק יותר בניסיונות המדיניים הללו הוא מחליש ההרתעה הישראלית ומאבד לגיטימציה עולמית שהייתה לו לתקוף אתרי הגרעין. השחיקה בהרתעת ישראל בתחום הטילי/מדיני החלה במלחמת המפרץ הראשונה כאשר ישראל ויתרה על זכות הנקמה תמורת מתנת טילי פטריוט וצוללות גרמניות שהייתה מקבלת ממילא. המלחמה ההיא הייתה צריכה להסתיים במטח טילים ישראלי על בגדד שהיה מבהיר לכולם מי האחרון שיורה טילים כאן. כיוון שזה לא קרה ארה"ב גררה את ישראל לוועידת מדריד והפילה את ממשלת שמיר. ארה"ב בונה את תדמיתה החזקה תמיד על יכולתה לחלץ ויתור ישראלי למען הערבים. ארה"ב נכשלה אז בהכנעת סדאם חוסיין, לא פלשה לארצו, ולכן נאלצה להראות לערבים שיש לה כוח, כמובן נגד הידידה ישראל. מכאן שארה"ב בונה על יכולתה לסחוט מישראל ויתור כדי להשיב לעצמה תדמית כוחנית.

שלום לדורות או לפחות לכמה חודשים

בנימין נתניהו אוהב להמשיל את ישראל ל-צ'כוסלובקיה המאוימת עקב "הסכם מינכן" בשנת 1938, נבגדת על-ידי אנגליה, צרפת, ואיטליה לגורלה. במשל; נתניהו כמו צ'רציל הוא "הראשון שצפה את הבעיה והתארגן לפתרונה". כמובן מתנגדיו נמשלים לסר נוויל צ'מברליין שחתם על הסכם שלום לדורות עם היטלר והודח כאשר היטלר פלש לפולין. המשל פשטני ולא תואם הנסיבות. ווינסטון צ'רציל בהיותו שר המושבות הבריטי קרע מישראל המנדטורית את עבר הירדן, ועל-פי זיכרונותיו "מצא את אותה ירדן לאחר 25 שנות מנדט באותו המקום שבו הניח אותה באחר צהריים מעורפל משתיית וויסקי משובח בשנת 1922". על פועלו צ'רציל "זכה בכבוד" לפרק את האימפריה הבריטית, והחלק הראשון שנשר ממנה הפך למדינת ישראל. בימים אלה מדברים באימפריה על האפשרות שסקוטלנד, מולדת הוויסקי, תהפך למדינה עצמאית ותיפרד מהאימפריה לשעבר. אי ההתאמה במשל נתניהו עמוקה עוד יותר בזה שנתניהו הוא ראש ממשלת ישראל. הוא צריך לצאת לפעולה צבאית נגד אירן כאשר זה עדיין אפשרי במחיר מוזל. במקום זאת הוא נאם נאום מבולבל ובו כלל פסקה על חזון שתי המדינות שעליו דנים ציפי לבני וג'ון קרי, המקבילה ההיסטורית של "הסכם שלום לדורות" בין היטלר לצ'מברליין.