הרבה נאמר בשבוע האחרון על נאומו של ראש הממשלה נתניהו בעצרת האו"ם ועל ההגדרה הקולעת שנתן לנשיא האירני החדש, רוחאני: זאב בעור כבש. הכוונה למראה החדש שמנסה - וגם מצליח - האיש החדש בטהרן לשדר לעולם המשתוקק לטמון את ראשו בחול והמתפתה להאמין שרוחאני שונה מקודמו,
אחמדינג'אד. ההתנהגות בוושינגטון ובבירות התמימות של אירופה היא: הגרוע מכל כבר מאחורינו.
אבל, ההגדרה הקולעת שנתן נתניהו מתאימה גם לדמות אחרת - וקרובה יותר - במזרח התיכון. הכוונה למחמוד עבאס, מיודענו אבו מאזן: זאב בעור כבש. שוב, הכוונה למראה החדש שמנסה - וגם מצליח - האיש היושב ברמאללה לשדר לעולם המשתוקק לטמון את ראשו בחול והמתפתה להאמין שהוא, אבו מאזן, שונה מקודמו,
יאסר ערפאת. ההתנהגות בוושינגטון ובבירות התמימות של אירופה, וחמור מכך, בירושלים, היא: האיש רוצה שלום.
נכון, האיש לובש חליפה ומעונב בעניבה ואינו חגור אקדח, כלומר שונה חזותית מקודמו, רב-המחבלים ערפאת. לכאורה הוא נראה אדם מן היישוב. מי שטומנים ראשם בחול ומתעלמים מכוונותיו הברורות והשקופות של אבו מאזן - הזאב בעור כבש - הם בדרך כלל אותם אנשים ששיווקו לנו את ערפאת כשותף לשלום, ועד היום אינם מוכנים להודות בשגיאתם הנוראה. מי שטומנים ראשם בחול ומתעלמים מכוונותיו הברורות והשקופות של אבו מאזן - הזאב בעור כבש - הם גם מי שבעבר התנגדו להסכמים עם הזאב הקודם וחותרים להמשך התהליך עם הזאב הנוכחי.
זאב הוא זאב הוא זאב, גם אם הוא מדבר במתק שפתיים. זאב הוא זאב הוא זאב, ומקומו בציר הרשע ולא בין המתונים החפצים בשלום. זאב הוא זאב הוא זאב, גם אם שמו רוחאני או אבו מאזן. אבל, ככל הנראה תמיד תימצא כיפה אדומה שתתפתה להאמין לסיפוריו הערבים לאוזן.
לפיכך, קשה לראות שאפילו
בנימין נתניהו, מי שידע כל כך טוב להסביר את סכנות אוסלו, ומי שכתב את "מקום תחת השמש", מאפשר, דווקא תחת מנהיגותו, את המשך התהליך המוביל אל מקום תחת הים. מי שהגדיר את רוחאני, בצדק, כזאב בעור כבש חייב ליישם את אותה ההגדרה גם לגבי אבו מאזן: זאב בעור כבש. במילים אחרות, הפצצה הפלשתינית אינה פחות מסוכנת מן הפצצה האירנית.
