בשנת 1967 כאשר חטיבת הצנחנים הישראלית החזירה את הכותל המערבי לידי מדינת ישראל, יוסי קליין הלוי, באותו זמן בגיל 14 התרשם והתאהב בישראל. באותו הזמן, אביו, ניצול שואה שאיבד את אמונתו באלוקים, חזר לאמונתו כאשר אמר: " עכשיו אני סולח לאלוקים".
יוסי נולד בארצות הברית ואותו יום קריטי ליד הכותל היה היום שבו חייו השתנו. היום יוסי הוא ישראלי שומר מצוות ועיתונאי, ומחברו של הספר החדש "כמו חולמים: הסיפור של הצנחנים הישראלים שאיחדו את ירושלים וחילקו את האומה" (
קישור).
השבוע, בטמפל סיני בלוס אנג'לס, בפני אולם מלא קהל, אירח הרב דוד וולפא את יוסי קליין הלוי והם ערכו דיון מרתק ומהפנט על ספרו של יוסי.
אישית למדתי הרבה מהדיון ובוודאי הספר דן באותם נושאים לעומקם.
להלן חלק ממה שלקחתי איתי מהערב:
בעוד שמלחמת ששת הימים ב-1967 הייתה הנקודה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של ישראל, מלחמה שנוצחה על-ידי הגנרלים הצבאיים, מלחמת יום הכיפורים של שנת 1973 נוצחה על-ידי החיילים, על-ידי העם. מלחמת יום הכיפורים הולידה את הסכמי אוסלו והאינתיפדה.
הנקודה הנמוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל הייתה האינתיפאדה השנייה, שהחלה בסוף ספטמבר 2000 והסתיימו בשנת 2005.
כיצד נופלת אומה מגובה רב שכזה לגובה נמוך שכזה בזמן כה קצר?
ישראל נבנתה על-ידי אנשים, חברי תנועה הקיבוצים הציונית, בעלי חזון סוציאליסטי, אוטופי, שהיוו את גרעין היהודים שבמהותו בנה את מדינת ישראל. ל
מתנחלים ביהודה ושומרון של היום יש חזון משיחי אוטופי של יישוב הארץ שאלוקים היקצה לבני ישראל.
שבעת הצנחנים, שלחמו את מלחמות 1967 ו -1973, אותם יוסי ראיין בספרו, ואחריהם עקב במשך שנים עד שסיים לכתוב את הספר, חלקם הם חברי הקבוצה הראשונה וחלקם האחרונה. הם מייצגים את הקוטביות בחברה ישראלית שחייבת להסתיים. הם מייצגים את הימין והשמאל, הגבוה והנמוך בחברה הישראלית.
ראש הממשלה
יצחק רבין היה המנהיג הישראלי הראשון שפתח את הדלתות עבור התנועה הציונית החדשה להתיישב ביהודה ושומרון. ראש הממשלה מנחם בגין הפך אותן לדלתות סכרים פתוחות.
כפי שמסתבר השמאל בישראל הוא זה שהביא את הטרור לליבה של ישראל, ועד כה, זה היה רק הימין שהרס יישובים יהודים ועקר יהודים מבתיהם.
ראש הממשלה,
בנימין נתניהו מודע לעובדה שכדי להשיג הסכם עם הערבים שיניב שלום אמיתי, הוא יצטרך לעקור מבתיהם את חלק מהיהודים שגרים היום ביהודה ושומרון והמחיר, כפי שההיסטוריה מראה, שמחבלים ימלאו את הווקום. לכן ישראל נמצאת במבוי סתום כנגד עצמה, היות שללא מדינה פלשתינית קיים איום לקיומה של ישראל ובאותו זמן מדינה פלשתינית מהווה סכנה ומסוכנת לישראל. אם ישראל תאפשר את הקמת פלשתין היא לוקחת סיכון ליצירת מדינה ערבית נכשלת נוספת בחצרה האחורית.
הנקודה המדאיגה היא שלשני הצדדים, היהודים והערבים, יש תביעה לאותה פיסת קרקע ולשני הצדדים יש טיעונים משכנעים, אם כי הטיעון של היהודים הוא חזק יותר.
הלוי טוען שפתרון שתי מדינות ושיהודים יאלצו לעזוב כל חלק מיהודה ושומרון יהיה טרגדיה ועוול היסטורי.
הלוי מאמין כי רק מנהיג יהודי אמיתי שמאמין שכל הארץ, מהנהר ועד הים, שייכת לעם ישראל יהיה מסוגל לקבל החלטות וותרניות קשות כאלה, לסגת מחלקים מסוימים של יהודה ושומרון, אם הערבים יעשו את אותם ויתורים הוא מאמין שאפשר להגיע לשלום אם אנחנו, היהודים, כל היהודים, מאמינים שכל הארץ שייכת לנו.
באשר למדיניות האנטי ישראלית, ואפילו אנטישמית, של האירופים, הלוי מאמין שאירופה נושאת על גבה שתי דבשות: 2000 שנים של אנטישמיות, שהגיע לשיאה עם השואה, והקולוניאליזם.
כאשר אירופה יכולה להאשים את -ישראל שהיא מדינה קולוניאלית הם מטהרים את עצמם גם מהאנטישמיות וגם מהקולוניאליזם. היות שאירופה רוצה נואשות להשתחרר משניהם, ישראל היא היעד המושלם, היות שהיהודים לקחו את שתי הדבשות מגבה של אירופה ושמו אותן על עצמם בעיצוב אירופי ועיוות האמת. זאת הסיבה שאנחנו רואים את האירופים מתכנסים במתקפה היסטרית מתמשכת על ההתנחלויות, המייצגות את היהודים הקולוניאליים.
אז מה אנחנו יכולים לעשות יותר עבור ישראל? הלוי: "לשים לב יותר מקרוב למה שבאמת קורה בישראל, לא מה שהעיתונות כותבת ומספרת לנו. לדעת יותר על המתנחלים ועל ישראל כולה."