בני יצחק ובני יוסף, חד הם?

הרב עובדיה יוסף נפטר, ופתאום מתגלה לנו אישיות שבכלל לא הכרנו, מאדם אפל, חשוך, אשר רק קללות שגורות על פיו, והדרך היחידה להביע עצמו היא באמצעות סטירות לחי, הוא הפך בין לילה לפוסק של המאות שנים האחרונות, לכותב עשרות ספרי הלכה, לרב הליברלי ביותר מקרב כל שאר הרבנים בעלי שיעור קומה הלכתי ברמתו, הפמיניסט הגדול ביותר מקרב פוסקי ההלכה היהודית, ועוד כהנה וכהנה. אז איך זה קורה ש-800 אלף לבושי חליפות שחורות וכסויי ראש ידעו את כל הטוב הזה, ואני וחברי ידענו רק על החושך? התשובה כנראה מורכבת ממספר נדבכים, אשר מאחוריהם עומד שורש מרכזי והוא שורש הניכור וחוסר הסובלנות לאחר. אינני סובלן לתרבות אחרת, ולכן אני שומע רק מה שנוח לי, הגורמים שאני מקשיב להם הם בעיקר בני התרבות "שלי" ולכן מראש הדברים מגיעים אלי מסוננים ומוטים על-פי האינטרסים של מובילי דעת הקהל בני התרבות "שלי", וכך עד למעלה לקובעי המדיניות, הפוליטיקאים, הוגי הדעות, הרבנים, המנצלים את הבדל התרבויות על-מנת לבדל לטובה את ה"תרבות שלהם" כולל מסיבות כלכליות גרידיות גרידא, ומעמיקים עוד ועוד את השסע התרבותי / חברתי. מה הפלא שעם הטלפון השבור רב המשתתפים המוטים האלה, מנהל המשחק אומר לשתי הקבוצות "בכולנו יש טוב ובכולנו יש רע, בואו נשלב ידיים" מה שאומר האחרון הוא ששמע את המשפט "אנחנו כל הטוב, אתם התגלמות כל הרע, תיכנעו עכשיו, תרימו ת'ידיים". האם זו הדרך לשלום עם האויבים, כאשר את עצמנו אנו לא מכירים כלל? האם זו הדרך לשלום עם האויבים, כאשר איננו מוכנים גם להתאמץ להכיר לעומק את מגוון התרבויות שבתוכנו? האם אפשר לבטל במחי יד את חשיבות התורה ואת חשיבות השבת ושומריה לעם ישראל, והצורך לטפח את היהדות על סמליה ועל ספריה במדינת ישראל, מדינת היהודים, תוך שמירה בהסכמה על צביון יהודי? האם אין זה נכון לטפח בארץ ישראל, מדינת היהודים את לימודי התורה, אותה תורה שנמצאת בבסיס היהדות, הנצרות והאיסלאם, אשר היא גם מקור הצדקת קיומנו כאן על אדמת ישראל, כמדינת העם היהודי? האם לא נכון להעלות שאלות נוקבות כמו מדוע לימוד תורה מונע שירות צבאי? או שירות לאומי? או עבודה לשם פרנסה?, האם לא נכון להשמיע ולהציג לשתי הקבוצות את המדינות בהן הדת השתלטה על הפוליטיקה וגם השתלטה על המדינה, ואיזה נזקים נגרמים הן לדת והן למדינה בשל כך?. האם פוליטיקאים כוחניים יפתרו את הבעיות האלה? והרי עד היום הם רק החריפו אותן עוד ועוד, בנו את עתידם עליהן, השתמשו בהן כמקפצה לתפקיד הפוליטי הבכיר הבא. והתשובה תבוא רק בדו שיח רחב, שאינו מנוהל על-ידי הפוליטיקאים, שאינו קשור לפוליטיקאים, בהסרת חומות הניכור בין בני יצחק (רבין) לבני יוסף (עובדיה) , לא בביטול התרבויות, לא בחיסולן, אלא ביכולתן לתקשר ללא כל צורך במתת פוליטי, מתוך הבנה שאנו עם אחד, ערבים איש לרעהו, תלויים איש ברעהו, כאשר האלטרנטיבה אל מול האיומים החיצוניים, היא להיות תלויים אחד אחד.